תביעת יצואן כנגד משלח בינלאומי התקבלה והמשלח חויב בתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם למשלוח של תכשיטים שאבד בדרכו ליעד.
היצואן, חברת אסתר קמין עיצוב תכשיטים בע"מ, ביקש לייצא משלוח תכשיטים ללקוח באי ברמודה. לשם כך הוא נעזר בשירותי משלח בינלאומי, לצורך הובלה אווירית אל הלקוח.
חבילת התכשיטים, ששווייה עמד על 30 אלף דולר, נשלחה באמצעות המוביל, כאשר על פי התכנון, היא היתה אמורה לנחות ביעדה בתוך יומיים. החבילה עוכבה במכס נתב"ג ועל כן נמסר ליצואן שיהא איחור של יום במסירת המשלוח.
להפתעתו של היצואן, כאשר בדק לאחר מספר ימים באמצעות רשת האינטרנט האם החבילה הגיעה ליעדה, הוא גילה שהחבילה אמנם נסרקה בנמל התעופה הגרמני בקלן, בדרכה ליעד הסופי, אך לא צוינה כל הערה על הגעתה ליעד, או על מיקומה.
היצואן פנה למשלח בכדי שיאתר את החבילה. משלא נמצאה החבילה, החליט היצואן לאחר כחודש וחצי להכין משלוח נוסף, זהה לזה שאבד, ולשלחו ללקוח, שעדיין המתין לסחורה.
זמן קצר לאחר יצוא המשלוח החלופי, נמצאה החבילה המקורית בברמודה, לשם נשלחה ממחסן חבילות נטושות. מאחר ולא ניתן היה לשחרר את החבילה המקורית במדינת היעד ומשום שלא היתה אפשרות לדעת מה מצב התכשיטים שבתוכה, הורה היצואן להשיבה לארץ. לכשהגיעה החבילה ארצה, התברר כי חלק מן התכשיטים נפגמו.
בתביעה שהגיש טען היצואן שאופן הטיפול של חברת השילוח היה רשלני, וכי היתה אדישה גם לאחר שהאיר את עיניה לנושא היעלמות החבילה. לכן, טען, עליה לשאת בפיצויים בגין הנזק.
חברת השילוח טענה להגנתה כי היא פעלה במקצועיות ובמהירות וכי כל עיכוב ואיחור בדרכה של הסחורה אל היעד לא היה תלוי בה. לטענתה, היצואן לא פנה אליה בהודעה בכתב בעניין הנזק שהתרחש ולכן הוא לא עומד בדרישות אמנת ורשה עליה הוא נשען בטענותיו.
השופט רחמים כהן מבית משפט השלום בתל אביב קבע שאין ספק שחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 ואמנת ורשה חלים במקרה זה. ראשית נדחתה טענת המשלח בדבר אי-הודעה בכתב מצד היצואן, מאחר והוכח כי הוא פנה כנדרש בהודעת דואר אלקטרוני למשלח ופירט את מצבה של הסחורה המוחזרת.
בית המשפט חזר על כך שעל פי אמנת ורשה המוביל (והמשלח) יהיו אחראים לאובדן, השמדה או נזק שנגרם למטען במהלך ההובלה באוויר, וכן בשל נזק שנגרם משום איחור בהובלה האווירית. בית משפט הדגיש רק אם יוכיח המוביל כי השתמש בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, או שלא היה בידו למנוע את הנזק, יהיה פטור מלשאת בנזק.
במקרה זה, נמצא כי המשלח לא נקט בכל האמצעים הדרושים. למשל, מאחר ופנה ליצואן על מנת שימסור תיאור של החבילה המקורית, זאת רק 10 ימים לאחר תלונת היצואן ושבועיים לאחר מועד ההגעה המתוכנן של המשלוח. נקבע כי השתהות זו בחיפוש ובאיתור של החבילה לא מהווה "נקיטה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק". יתרה מכך, המשלח לא הבהיר כיצד ביצע את תהליך חיפוש החבילה, אם בכלל, ובכל מקרה אין זה סביר כי תידרש לו תקופה של 40 יום לאיתור חבילה.
לעניין גובה הפיצוי נדחתה תביעת היצאן לפיצוי מלא עבור החבילה המקורית, משום שערכה לא הפך ל- Total Lossונקבע שהוא יפוצה בגין האיחור במשלוח, בגין הנזק לתכשיטים בחבילה המקורית וכן בגין ההוצאות שנטל על עצמו לצורך החבילה החלופית ומשלוחה, בסך כולל של 40 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
 * האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com |
אהבתם? שתפו
