משלח יפצה יצואן על אובדן סחורה חקלאית

התקבל ערעור שהגיש יצואן, שתבע פיצויים ממשלח הבינלאומי בשל איחורים בהגעת סחורה חקלאית ליעדה וריקבונה בשל כך.

בערכאה ראשונה דחה בית משפט השלום בתל אביב את תביעת היצואן, משום שלטעמו הוא נכשל בהוכחת הקשר שבין התרשלות המשלח לבין הנזק שנגרם לסחורה וקבע שהיצואן לא הצליח להוכיח שהסחורה נשלחה ליצוא כשהיא במצב טוב וכי הנזק נגרם דווקא בשל ההובלה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך קביעה זו וקבע כי המשלח אחראי לחלק מן הנזקים שנגרמו לטובין, ועל כן יפצה את היצואן בעבורם כאשר הפיצוי נקבע על דרך האומדן.

מדובר ביצואן שעוסק בגידולים חקלאיים, לרבות ייצואם. החברה התקשרה עם משלח בינלאומי, בכדי שזה יסייע בידה לייצא משלוח ירקות מישראל לרוסיה. בהתאם להסכמת הצדדים, היצואן הוא שנשא באחריות להמכלת הטובין.

הטובין הגיעו לנמל נובורוסיסק בזמן שנקבע, אלא שבהיעדר המסמכים הדרושים, לא התאפשר שחרור הסחורה בזמן. על פי הסיכום בין הצדדים, משלוח המסמכים הדרושים לצורך שחרור המכולות בנמל היעד היה באחריות המשלח.

המסמכים הגיעו באיחור לנמל היעד וכשנפתחו המכולות התגלה שירקות, רובם ככולם, נגועים בריקבון מתקדם, עובדה ששללה את האפשרות לסחור בהם, משום שהלקוח ברוסיה, באופן הגיוני, סירב לקבלם במצבם.

היצואן טען כי המשלח התרשל בהגשת המסמכים במועד, דבר שגרם לעיכוב בשחרור המטענים ולריקבונם וכתוצאה מכך לירידתם לטמיון. הוא הוסיף, כי חזר והדגיש באוזני המשלח שמדובר בסחורה רגישה, וכי כל איחור עלול לייצר בה נזק בלתי הפיך.

היצואן העמיד את סכום התביעה על כ-216 אלף שקל, שהם שקלול ערך הסחורה והוצאות נוספות בהם נאלץ לשאת.

מנגד טען המשלח כי לא התחייב לספק שירותי עמילות מכס, פריקה ו/או שחרור הסחורה ברוסיה, אלא לספק שירותי שילוח בינלאומי ותו לא. המשלח הוסיף, כי האיחור במשלוח המסמכים נגרם עקב טעות היצואן במסירת הכתובת הנכונה, וכי כלל לא הובאו לידיעתו הדברים בנוגע לרגישות המוצרים.

בית המשפט השלום קבע כי כחלק מאחריות המשלח, היה עליו למסור את המסמכים הנוגעים לשחרור המשלוח במועד, ומשלא עשה כן, הרי שהתרשל. עם זאת, פטר בית המשפט את המשלח מלשאת באחריות ולשלם פיצוי לטובת היצואן, מאחר ולטעמו לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות המשלח והאיחור בשחרור הסחורה לבין הנזק שנגרם לה.

בית משפט הסתמך, בין השאר, על הודאת היצואן, כי האריזה וההמכלה של המשלוח היו לקויות עוד בישראל, בטרם נמסרו למשלח, והן שגרמו לתחילתו של הריקבון.

בית המשפט פסק כי גם אם נניח שתחילתו של הליך הריקבון, אשר נגרם בעקבות ההמכלה הלקויה, הואץ בגלל רשלנות המשלח ובשל האיחור שנגרם, הרי שאין די ראיות שיאפשרו למתוח את "קו פרשת המים" שיפריד בין הנזק שנגרם עקב ההמכלה, לזה שנגרם עקב עיכוב שחרור הסחורה.

לאור כל זאת, נקבע כי אין ליצואן להלין אלא על עצמו. בהתאם לכך נדחתה התביעה ועל היצואן הוטלו הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.

בערעור הפך המחוזי את פסק הדין. בית המשפט העמיק עיון נוסף בחוות דעת השמאי שבחן את המטען שניזוק, והגיע למסקנות שונות. נמצא כי קיימת אפשרות הפרדה, על אף שאיננה ברורה שחור על גבי לבן, בין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמכלה לקויה ומעיכתה של חלק מן הסחורה, לבין נזקים שנגרמו כתוצאה מהעיכוב בשחרור הסחורה, שנגרם עקב התרשלות המשלח.

בסופו של דבר נפסק פיצוי ליצואן, בשל תרומת המשלח לאובדן הטובין. בשל הקושי לשייך אילו חלקים מן הנזק נגרמו בשל ההמכלה הלקויה ואילו בשל העיכוב בשחרור, נקבע גובה הפיצוי על דרך של אומדן.

בית המשפט קיבל חלקית את ערעור היצואן ופסק לטובתו פיצוי בסך 45 אלף שקל וכן הטיל על המשלח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגובה 15 אלף שקל
.