מצדיק עיכוב

דרישת חוב רטרואקטיבית הנוחתת על ראשו של היבואן מהווה כשלעצמה מהלומה קשה, שכן, מעבר לסכום החוב העלול לגרום ליבואן להפסדים כבדים, עליו לשלם את החוב בתוך 35 יום, ולא - תנקוט רשות המסים נגדו בהליכי אכיפה וגבייה, ובכללם עיכוב מטענים שיגיעו בעתיד ומניעת שחרורם מפיקוח המכס, עיקול כלי רכב ומיטלטלין של החייב, עיקול חשבונות בנק ועוד.

הכלל בנוגע לחוב מסי יבוא (כגון מכס, מס קניה) הוא שהיבואן נדרש לשלם את החוב גם אם הוא חולק עליו. כלומר, עליו לשלם את המס ובמקביל הוא רשאי לערער על החוב בפני רשויות המס, או בפני בית המשפט. זאת, בניגוד לדיני מס אחרים, דוגמת מס הכנסה, מע"מ ומס קניה בעסקאות מקומיות, שם ההשגה והערעור בבית המשפט מביאים לעיכוב הליכי הגבייה.

אם היבואן אינו משלם את חובו, רשאית רשות המכס לנקוט בהליכי גבייה על פי פקודת המיסים (גבייה). רשות המכס אינה נדרשת לפנות לבית המשפט לקבלת פסק דין ו/או להוצאה לפועל כדי לגבות את החוב, אלא יכולה להפעיל מנגנון גביה עצמאי משלה.

אם כן, מה קורה במצב בו אין באפשרותו של היבואן לשלם את החוב לרשות, או להעמיד לרשותה ערבות בנקאית? במצב מתואר זה, הוא חושף את עצמו להליכי אכיפה וגבייה, כגון עיכוב מטענים או עיקולים העלולים להביא להפסדים כלכליים כבדים. סוגיה זו נידונה לאחרונה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב.

חברת ליקר מרקט (י.צ.מ) בע"מ ייבאה לארץ בשני משלוחים אלפי משקאות חריפים. לאחר שחרור מכולה אחת, מצאה רשות המכס במהלך שחרור המכולה השנייה, כי הצהרות היבואנית ביחס לשווי המשקאות החריפים היו כוזבות והערך שצוין בחשבונית העסקה היה גבוה בהרבה ממה שהוצהר בפועל על ידי היבואנית. לטענת הרשות, זאת לצורך התחמקות מתשלום המס הגבוה המוטל על משקאות חריפים. 

בסיומה של חקירה שנערכה על ידי רשות המכס, הוציאה הרשות הודעה בדבר חיוב בסך כ-1.95 מיליון שקל.

היבואנית, שהשיגה על קביעת רשות המכס, הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה לביטול הודעת הגרעון ובקשה לסעד זמני, שיאסור על רשות המכס לפעול לגביית החוב הנטען עד לסיום ההליך המשפטי.

בית המשפט קבע כי השיקול העיקרי המונח בפניו בעניין זה הינו מאזן הנוחות. מחד, עיכוב הליכי אכיפה וגבייה עלול לגרום למדינה לאבד את היכולת לגבות את המס בסיומו של ההליך המשפטי, שכן קיים חשש שהיבואן לא יהיה עוד עסק פעיל. מאידך, גביית החוב כבר עתה עלולה להביא את היבואנית לקריסה כלכלית, מבלי שהיא קיבלה את יומה בבית המשפט.

בנוסף לשיקול זה, בחן בית המשפט את שיקול סיכויי התביעה וקבע כי ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ימצא בית המשפט את ההצדקה לעכב הליכי אכיפה וגבייה. במקרה שלפנינו, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך כי סיכויי תביעתה של היבואנית גבוהים באופן יוצא דופן, שכן רשות המכס הביאה בשלב מקדמי זה די ראיות להפרכת הטענה כי המחיר שהוצהר, הוא המחיר ששולם.

בית המשפט קבע, כי במסגרת שיקול מאזן הנוחות יש להתחשב בטענותיה של היבואנית, לפיהן קריסה כלכלית הינה ממשית. יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי טענה זו מהווה חרב פיפיות, שכן קריסה כלכלית אמנם מדגימה את הצורך בעיכוב הליכי האכיפה וגבייה, אך היא ממחישה את החשש של המדינה מאי פירעון החוב בסיומו של ההליך המשפטי.

לפיכך, קבע בית המשפט כי נכון לעכב את הליכי האכיפה וגבייה במקרה זה, אולם בתנאי להפקדת בטוחה משמעותית ביותר בסכום של 800,000 שקל בקופת בית המשפט, וזאת להבטחת נזקי המדינה, אם תידחה התביעה.