מי מוסמך לדון בהשגה על דרישת תשלום מסי יבוא

תביעות רבות של יבואנים נגד רשות המכס מוגשות בשגרה לבתי המשפט האזרחיים - השלום והמחוזי - בהתאם לגובה הסכום שבמחלוקת. תביעות אלה מוגשות בגין נושאים שונים, כגון מחלוקת על סיווג, מחלוקת בגין ערך טובין לצרכי מכס, וכו'.

בדיני מס רבים, כגון מס ערך מוסף, או מס קנייה בייצור מקומי, הגשת השגה או ערעור מעכבים את תהליך הגבייה, עד להכרעה בערעור. לעומת זאת, בדיני מכס ומס קנייה ביבוא, הדין הוא שהיבואן חייב לשלם את המס השנוי במחלוקת, או להפקיד ערבות בגינו עוד בטרם הוכרע ערעורו.

במקרה שעלה לדיון לאחרונה קבע בית המשפט השלום בחיפה כי אם יבואן הפקיד ערבות בגובה המסים השנויים במחלוקת, הסמכות לדון בערעורו אינה נקבעת על פי סכום הערבות, אלא מדובר בתקיפה של החלטה מינהלית של רשות המכס ולכן הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי.

מדובר בגברת שייבאה רכב ביבוא אישי מחו"ל ושילמה את מסי היבוא וההוצאות הנלוות ליבוא. לאחר שלוש שנים ממועד יבוא הרכב, קיבלה היבואנית דרישה לתשלום הפרשי מס על סך 56,536 שקל. 

גובה המכס הסביר את הדרישה לתשלום בכך שלאחר חקירת הספק בחו"ל התברר כי הוצהר מחיר נמוך מהמחיר האמיתי של הרכב. היבואנית טענה שהדרישה לתשלום אינה כדין וכי הוצהר המחיר הנכון. על כן, היא הגישה תביעה נגד רשות המסים, כשבטרם הגשתה הפקידה בידי רשות המסים ערבות על סך של 45,280 שקל, על מנת שלא ינקטו הליכי גביה נגדה.

היבואנית ורשות המסים סברו כי לבית משפט השלום ישנה סמכות לדון בתביעה מסוג זה, וזאת כנגזרת מגובה סכום התביעה (סכום הערבות) ומכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט, שמקנה לבית המשפט שדן בעניין אזרחי סמכות ליתן כל סעד.

בית משפט השלום בחיפה העלה בראשית הדיון וביוזמתו את סוגית חוסר הסמכות. בית המשפט דחה את ההתבססות על סעיף 75 לחוק בתי המשפט.

בית המשפט בחן את המסלול הספציפי להשגה בנושא מסי יבוא, וקבע כי לפי סעיף 5ח לחוק מס קנייה (טובין ושירותים) בשילוב סעיף 154 לפקודת המכס, יש לשלם את הסכום השנוי במחלוקת וניתן להגיש תביעה. בית המשפט קבע כי במקרה זה, מאחר והרכב שוחרר ואין מדובר בתביעה כספית להשבה, מדובר בהשגה על החלטה מינהלית של רשות המסים, שאינה בסמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט גם קבע שהשבת הערבות אינה נחשבת לסעד כספי. 

לאור האמור, בית המשפט קבע שהינו נעדר סמכות לדון בתביעה והורה על סילוק התביעה על הסף ומבלי לחייב אף צד בהוצאות.

הערות:

ידוע לנו שבתי משפט שלום דנים כדבר שבשגרה בתביעות נגד רשות המכס, כאשר גובה המחלוקת נמוך מ-2.5 מיליון שקל, גם במצבים בהם היבואן לא שילם את המסים, אלא רק הפקיד ערבות בנקאית. לא מוכרת לנו החלטה שיפוטית דומה, שקבעה שבמצב כזה אין סמכות לבית משפט השלום לדון בתביעה.

לדעתנו מדובר בהחלטה שגויה, שכן אם רשות המכס היתה מפקידה את הערבות, ברור שבמצב כזה תביעתו של היבואן היתה תביעה להשבת סכום הערבות, קרי תביעה כספית שהיא בסמכות בית משפט שלום.

לדעתנו לא הגיוני כי הסמכות תיקבע רק על סמך השאלה האם רשות המכס הפקידה את הערבות, או לא, משום שמדובר בדבר שרירותי.

לטעמנו, הסמכות צריכה להיקבע על בסיס שווי המחלוקת – קרי, שווי המסים השנויים במחלוקת, בין אם סכום המסים שולם ובין אם הופקדה ערבות בגובה המסים.

לכן, במצב בו מדובר במחלוקת על סכום מיסים הנמוך מ-2.5 מיליון שקל, כפי שהיה במקרה זה,  לדעתנו הסמכות לדון במחלקת כזו מסורה לבית משפט השלום.