מי אחרי על גניבת מכולה

בית משפט השלום בנצרת הטיל אחראיות על גניבת מכולה מחצר מפעל על המובילה היבשתית, שלא נקטה באמצעי אבטחה מספק, בנוסף להטלת אחריות של אשם תורם על המפעל, בשל אי נקיטת מספיק אמצעי אבטחה.

בשנת 2009 נגנב נגרר ועליו מכולה מחצר מפעל. הנגרר היה בבעלות חברת הובלה ובמכולה היתה סחורה (בדים) שיובאה על-ידי המפעל בעלות של כ-400 אלף שקל. המכולה הובאה למפעל ביום שישי ונגנבה בשבת, כאשר המפעל לא עבד.

הגנבים לא נתפסו והנגרר והמכולה לא אותרו. בעקבות הגניבה הוגשו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. תביעה אחת, של המובילה, הוגשה נגד המפעל ונגד חברת השמירה שסיפקה למפעל שירותי מוקד, ובה נטען לאחריות של כל אחת מהנתבעות לנזק שנגרם למובילה עקב גניבת הנגרר שבבעלותה.

התביעה השנייה הוגשה נגד המובילה ונגד חברת השמירה, בטענה כי הן אחראיות לנזק שנגרם למפעל עקב גניבת הסחורה שבמכולה. במסגרת ההליך, ולאחר שהחלה שמיעת הראיות, נדחתה בהסכמה תביעת המפעל נגד חברת השמירה. יצוין כי שני הצדדים קיבלו תגמולי ביטוח בגין אירוע הגניבה.

המובילה טענה כי המפעל אחראי כלפיה בגין גניבת הנגרר, הן מכוח חוק השומרים, תשכ"ט – 1967, בהיותה שומרת בשכר של הנגרר, והן מכוח פקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות, בשל כך שהתרשל בשמירה על המפעל ולא קיים רמה סבירה של אבטחה על שטחו ועל הנגרר המצוי בו. המובילה דרשה פיצוי נזק בסך 70 אלף שקל.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי למרות שבמפעל היה שומר בשכר במשמעות חוק השומרים, הוא לא התרשל כלפי המוביל, שכן המוביל הכניס במודע את הנגרר והמכולה למפעל שלא עובד בימי שישי ואין בו אבטחה מסודרת, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו.

בתביעת המפעל נגד המובילה נדרש בית המשפט לבחון את קיומה של עוולת הרשלנות. בעניין חובת הזהירות, נקבע שהיה על נהג המובילה לצפות לחשש לגניבת הנגרר, אם לא ינעל כנדרש - נוכח העובדה שהנגרר ועליו המכולה עם הסחורה הושארו בחצר המפעל למשך סוף השבוע בעת שהמפעל איננו עובד - ושהמקום בו חנה הנגרר היה חשוף לעינו של מי שניצב מחוץ לגדר המפעל. לכן נקבע שהמובילה התרשלה באמצעות הנהג שמטעמה בכך שלא דאגה לנעול את הנגרר.

עם זאת נקבע שקיים חוסר זהירות ממשי מצד המפעל, שכן המפעל הוא הן בעל הסחורה והן בעל המקרקעין בהם המכולה הוצבה, ולכן היה ביכולתו להבטיח ללא קושי ובאופן אפקטיבי קיום אמצעי אבטחה נאותים לסחורה.

בית המשפט פסק כי יש לחלק את האחריות לנזיקין של המפעל בין המובילה לבין המפעל עצמו באופן שווה. הנזק היה מורכב מערך הסחורה שנגנבה, הפסד רווח ורכיב מכס שחוייב בו המפעל עקב הגניבה. מסך כל הסכום קוזז הסכום שהתקבל מחברת הביטוח.

לאחר הפחתת אשם תורם של המפעל עמד סכום הפיצוי שהמובילה חייבת לשלמו למפעל על סך של כ-330 אלף שקל.

בנוסף קבע בית המשפט שעל המובילה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל לטובת המפעל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לחברת השמירה בסך 15 אלף שקל.