מחלוקת לעניין חיוב במס קנייה של כלי שיט הוכרעה לטובת רשות המסים

רקע: התובעת הגישה תביעה כנגד אגף המכס ברשות המסים, להשבת מס קנייה בסך של 746,975 שקל, ששולם עבור ייבוא כלי שיט בשם MY LADY, בטענה כי כלי השיט משמש להשטת נוסעים ולפיכך מדובר בכלי שיט מסחרי, שאינו חייב במס.

עובדות המקרה: התובעת הינה חברה זרה בבעלות תושב חו״ל, הרשומה באיי מרשל. בשנת 2014 רכשה התובעת את כלי השיט תוצרת איטליה, כאשר בשנת 2015 קיבלה התובעת ממשרד התחבורה היתר ״לספנות חופית״ עבור כלי השיט. כלי השיט עוגן לרוב במרינה בעיר אילת, כאשר חברה מקומית מפעילה את כלי השיט ומשלמת עבורה את דמי העגינה.

בשנת 2017 חזר כלי השיט מטיפול תקופתי בקפריסין ועגן במרינה בעיר הרצליה. משביקשה החברה המקומית להשיט את כלי השיט לאילת, עיכבה הנתבעת - רשות המסים - את כלי השיט, בדרישה לתשלום מסי ייבוא בטענה כי כלי השיט הינו ספינת תענוגות, ״יאכטה״; והגם שנעשה בו שימוש מסחרי, הגדרת כלי השיט כספינת תענוגות גובר, ועל כן חייב במס.

טענות הצדדים: לטענת התובעת, היה על הנתבעת לסווג את כלי השיט בפרט מכס שאינו חייב במס, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, כלי השיט הובא ארצה במטרה להשיא רווחים באמצעות השטת נוסעים בשכר במפרץ אילת, ולפיכך מדובר בכלי שיט מסחרי, כהגדרתו בדין הישראלי; שנית, מההיבט הפיזי, כלי השיט יוצר ויועד להובלת נוסעים וטובין שונים - כלומר, השימוש בכלי השיט הינו לביצוע ספנות חופית, משמע פעילות מסחרית בלבד והיא כוללת שיט והובלת מאבטחים; שלישית, מכוח של קל וחומר, אזי אין מדובר בכלי שיט לצורך הנאה או ספורט (המחייב תשלום במס).

הנתבעת לעומת זאת, טענה כי כפי שעולה מראיות התובעת עצמה, עולה כי היא רואה בכלי השיט כיאכטה. כך, הנתבעת מפנה לכך כי הוא יוצר על ידי חברה איטלקית בשם FERRETTI YACHTS, חברה העוסקת בייצור יאכטות יוקרה, וכי כלי השיט עוגן באילת, שהינה עיר נופש.

כמו כן, הנתבעת הפנתה לפרסומים של התובעת ביחס למאפייני כלי השיט והשימוש בו, לפיהם אורכו כ-25 מ׳, הוא כולל 4 חדרי שינה עם חדר אמבטיה, ג׳קוזי ומרפסת ענקית למסיבות המיועד ״לטיולים רומנטיים, זמן איכות משפחתי ואף לפגישות עסקיות וסודיות״. דהיינו, השימוש בפועל שנעשה בכלי השיט הוא להפלגת תענוגות ולא להסעת נוסעים.

נוסף על כך, טוענת הנתבעת כי אין חובה שכלי השיט יהיה מיועד להנאה או ספורט בלבד, שכן צו תעריף המכס מתייחס מפורשות למילה ׳יאכטה׳, בפרט מכס החייב במס, ומשעה שהתובעת עצמה רואה את כלי השיט כיאכטה, יש לחייבה במס. עצם העובדה כי ניתן להסיע אנשים בכלי השיט, ועל אף תעודת הרישום של כלי השיט, בה נרשם כי השימוש בו הינו מסחרי, אינה הופכת אותו לכלי שיט להובלת נוסעים.

הכרעת בית המשפט: בית המשפט אימץ את טענות רשות המסים במלואן, תוך שהוא נשען את ראיות מפי התובעת דווקא. כך, בית המשפט ציין כי כלי השיט מיוצר על-ידי חברה איטלקית המתמחה בייצור יאכטות. כמו כן, בית המשפט הפנה לפרסומי התובעת בעניין כלי השיט, שם כונה כלי השיט יאכטה, כאשר השירותים שהציע כלי השיט היו ״טיולים, אירועים, מסיבות ופגישות עסקים״, בעוד בכתב התביעה טענה התובעת כי כלי השיט מיועד להובלת נוסעים, מאבטחים וסחורה. התובעת לא הצליחה ליישב סתירה זו. לבסוף, הפנה בית המשפט לעדותו של בעלי החברה המקומית אשר משכירה את היאכטה, אשר לאורך כל עדותו מכנה את כלי השיט, איך לא, ״יאכטה״.

אכן, ממשיך בית המשפט, כלי השיט מיועד לשימוש מסחרי ולא פרטי אך הוא אינו סבור כי טיעון התובעת בנדון משנה מהתוצאה ביחס לסיווג כלי השיט, שכן השימוש שנעשה בפועל בכלי השיט הוא רק אחד הפרמטרים בקביעת הסיווג לצורכי מס, ואינו חזות הכל. ב. העובדה כי הנישום אינו עושה שימוש אישי בטובין ותחת זאת הוא מתיר לאחרים להשתמש בו כנגד תמורה כספית נאה שהוא משלשל לכיסו, אינה משנה כהוא זה את טיבו, מהותו וייעודו של כלי השיט, ואשר נותרו כפי שהיו: כלי שיט מפואר המיועד לשיט מהנה ויוקרתי.

לאור מסקנה זו, התקשה בית המשפט להלום כי התובעת עשתה בכלי השיט שימוש להובלת מאבטחים וסחורה, וממילא התובעת לא הגישה לבית המשפט ראיות להוכחת טענתה זו.

בהמשך התייחס בית המשפט לטענת התובעת לפיה אין בדין הישראלי הגדרה למושג ׳יאכטה׳, וקבע כי העדר הגדרה של המונח יאכטה בדין אינו טעם מוצדק שלא לסווג את כלי השיט כחייב במס, כאשר המונח ״יאכטה״ שגור בפי בני אדם וניתן גם ניתן לפרשו בהתאם למשמעות הרגילה של בני אדם: המשמעות הרגילה שמייחסים בני אדם למונח ״אניית נוסעים״ הוא כלי תעבורה המוני המוביל נוסעים ממקום אחד למשנהו כאשר עיקר הייעוד שלו, אם לא כולו, הוא הסעת נוסעים למחוז חפצם. מנגד, יאכטה מיועדת בעיקר, אם לא באופן מלא, לספק שיט תענוגות מפואר לקבוצה מצומצמת יותר של אנשים כאשר הובלתם ממקום למקום באמצעותה הוא יעד משני, אם בכלל.

לבסוף קובע בית המשפט כי משעה שהמחוקק ביקש למסות מוצרי מותרות, וביניהן יאכטות, קבלת עמדת התובעת תרוקן את כוונת המחוקק מתוכן וזאת אין לקבל. בנסיבות הללו, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.

ת״א (חיפה) 10808-03-18 Marina Yachting Ltd. נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.5.2022)

בשם התובעת: עוה״ד אילן אורלי. בשם הנתבעת: ב״כ מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים. בדוא״ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.