חווה מייצאת לחו"ל משלוחי קופים למטרות ניסויים ומחקר רפואי ועושה שימוש במטוסי מוביל אווירי לצורך הייצוא. בשנות ה-90 התגלה סכסוך בין הצדדים. לאחר שניתן פסק דין בהסכמה, המשיך המוביל האווירי להטיס את הקופים שמייצאת החווה.

בשנת 2012 המוביל האווירי פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה שיצהיר, כי הוא רשאי להפסיק להטיס את הקופים למטרת ניסויים ומחקר רפואי, והביע הסכמה להמשיך ולהטיס את הקופים עד שיוכרע העניין בבית המשפט.

המוביל האווירי טען, בין השאר, כי לא ניתן לכפות עליו להמשיך להטיס את הקופים, משום שהתקשרות חוזית בין צדדים נעשית לתקופה מסוימת ואינה נמשכת לתמיד, וכל צד רשאי להביא אותה לסיום תוך מתן הודעה מראש.

יצוין כי בחודש ינואר 2013 פורסמו תקנות להגנת הבר, על פיהן לא יינתן למי שעיסוקו גידול או רבייה של קופים היתר לייצא קופים, אלא לשם שמירת הטבע, שיקום, הצלה, חינוך ותצוגה, כמו כן, נקבעה תקופה של שנתיים למעבר לתקנות אלו, עד לתחילת שנת 2015.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המוביל האווירי וקבע כי הוא רשאי להפסיק להטיס את הקופים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי הסכמות הצדדים בעבר אינן כוללות התחייבות של המוביל האווירי להטיס את הקופים לנצח, וכשמדובר בהתחייבות חוזית שאינה קצובה בזמן רשאי צד לסיימה בכל עת, בכפוף לחובת תום הלב והודעה מוקדמת לצד השני, וכי אכן השתנו הנסיבות.

החווה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, בטענה שאין לה אלטרנטיבות להטסת הקופים, מלבד באמצעות המוביל האווירי, ושהפסקת הטסת הקופים על ידי המוביל האווירי תגרום לה להפר חוזים עם צדדים שלישיים, ואף עלולה לגרום להתמוטטותה הכלכלית.

החברה המייצאת טענה עוד, כי החלטת המוביל האווירי מה להטיס ומה לא מהווה "מדרון חלקלק", שעשוי להסתיים בכך שהמוביל האווירי יסרב להטיס נוסע כזה או אחר.

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי המוביל האווירי היה רשאי לסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות עם החברה המייצאת, משמדובר בהתחייבות חד צדדית שאינה קצובה בזמן, ומאחר ושהדבר נעשה על ידי המוביל האווירי בתום לב, וכשהמוביל האווירי נתן הודעה ליצואנית זמן סביר מראש.

באשר לטענת ה"מדרון החלקלק", קבע בית המשפט כי פרשייה זו עוסקת בנסיבות מיוחדות ואם יובאו מקרים אחרים, הם ייבחנו לגופם.

החברה המייצאת חויבה בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.