כמה עולה ליצואן לשנות שם נשגר בשטר מטען

לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בפרשה שכללה שלושה גלגולים ונוגעת ליחסים שבין יצואן, המבקש מחברת ספנות את שינוי שם הנשגר בשטר המטען.

בפרשה ביקשה חברת ספורט ר.מ.מ., שיוצגה על ידי משרד עורכי הדין נדל, לייצא משלוח של מצעי וכלי מיטה מישראל לרוסיה. חברת הספנות הנפיקה שלושה שטרי מטען מקוריים למשלוח. בשל איחור, הודיע הקונה ברוסיה כי אינו מעוניין לקבל את הסחורה משום שאינו יכול למכור אותה לפני חג המולד. היצואן איתר קונה חלופי לסחורה, וביקש מחברת הספנות להסכים לשנות את שם הנשגר (consignee) בשטר המטען.

מאחר ואחד ושטרי המטען המקוריים לא נמצאו, דרשה חברת הספנות ערבות בגובה של 200% משווי הסחורה כתנאי לשינוי שם הנשגר בשטר המטען. החברה טענה, כי בשל אובדן שטר המטען המקורי היא עומדת בסיכון והערבות נדרשת לצורך כך.

היצואן ניסה לשכנע את חברת הספנות כי מדובר בתנאי בלתי סביר, בין השאר משום שמדובר בשטר מטען בלתי סחיר (non-negotiable), אך חברת הספנות עמדה בשלה.

לנוכח זאת, נכשל ניסיונו של היצואן למכור את הסחורה לקונה חלופי והוא נאלץ להשיבה לישראל ולמכור אותה ב-50% מהמחיר המקורי שתוכנן.

בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת היצואן והורה לחברת הספנות לפצותו בכ-88 אלף שקל. בית המשפט המחוזי, לו ערערה חברת הספנות, קיבל את הפנייה והחיוב בוטל.

לאור בקשה לערעור שהגיש היצואן לבית המשפט העליון נקבע שמאחר ומדובר בפרשה בגלגול שלישי, אין הוא מוצא עילה להתערב במה שנפסק בערכאות הקודמות, אף שנפלה ביניהן מחלוקת.

אחת השאלות המרכזיות שעמדה לדיון בבית המשפט המחוזי היתה האם המוביל הימי חייב להיענות לבקשת לקוחו היצואן ולשנות שם נשגר בשטר המטען. המחוזי פסק שהמוביל הימי אינו חייב לעשות זאת, אלא מדובר במעשה שלפנים משורת הדין.

בית המשפט העליון כרסם בעמדה נחרצת זו והסכים לומר בהערת אגב, כי יתכנו מצבים בהם יחויב המוביל הימי לשנות שם נשגר. נקבע שהדבר יידון במקרים עתידיים, שהושארו בצריך עיון.

בנסיבות המקרה פסק העליון כי שאלה זו אינה מצריכה הכרעה במסגרת הערעור, משום שהמוביל הימי במקרה הנוכחי הסכים לשנות את שם הנשגר בשטר המטען, רק שהתנה זאת בערבות בשיעור 200% משווי המטען.

שאלה מרכזית נוספת שהוצבה לדיון בבית המשפט העליון היתה, האם במקרה בו שטר מטען בלתי סחיר אובד, רשאי המוביל הימי לדרוש בטוחה לצורך שינוי שם הנשגר. בית המשפט העיר כי אמנם מדובר בשאלה משפטית, שאינה עוסקת רק בנסיבות הספציפיות של המקרה, אלא שחסר בה המימד העקרוני, או הכללי, המצדיק ערעור בגלגול שלישי.

בית המשפט העליון קבע למעשה שהשאלה העומדת לדיון אינה האם מוצדק היה שהמוביל הימי ידרוש ערבות גם בגין שטר מטען לא סחיר, אלא האם ערבות בשיעור 200% היתה מופרזת אם לאו, וזוהי שאלה שאינה בעלת השפעות רוחביות, אלא שהיא נוגעת לצדדים הספציפיים בלבד, ואינה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי.

המחוזי התעלם מההבדל בין שטר מטען סחיר לבלתי סחיר וקבע כי שניהם מהווים מסמך קנייני, וכי הנשגר המקורי, אם היה מאתר את שטר המטען שאבד, היה יכול לעשות בו שימוש, למשל, באמצעות שעבודו לבנק לצורך קבלת אשראי.

בית המשפט העליון בחר שלא לקבל קביעה נחרצת זו, ולמעשה בחר שלא לדון בשאלה האם שטר מטען בלתי סחיר גם הוא מהווה מסמך קנייני, והשאיר שאלה זו בצריך עיון.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.   * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il