כל אחד והסופר שלו

במקרה דנן מדובר בחברת סופר אבי בע"מ, העוסקת בממכר מוצרי חשמל והיא בעלת סניפים בכל רחבי הארץ. בשנת 2006 רשם העסק סימן מסחר בגין השם "סופר אבי בע"מ, המרכז למוצרי חשמל ביתיים", המופיע בכיתוב צהוב על גבי רקע אדום. בתעודת רישום הסימן נאמר, כי הוא אינו נותן זכות לשימוש ייחודי במילים "סופר", "בע"מ", או "המרכז למוצרי חשמל ביתיים", אלא בהרכב הסימן בלבד.

חברת יצחק פרידברג – מרכז המקררים בע"מ, מנהלת חנות לממכר מוצרי חשמל בשם "סופר מרכז למוצרי חשמל" בסמוך לחנות העוסק. עד שנת 2004 נוהלה חנות העוסק המתחרה על ידי שאול סופר ז"ל, אחיו של אבי סופר, והחל מאותה שנה החנות מופעלת ומנוהלת על ידי העוסק המתחרה, בשיתוף עם בניו של שאול סופר.

סופר אבי טען בפנייה לבית המשפט כי העסק המתחרה עושה שימוש בשם "סופר" ובסממנים המאפיינים את שלטיו וסימן המסחר שלו, וביניהם הצבע השלט וצורת הכיתוב, באופן המטעה את הלקוחות לסבור, כי החנות המתחרה, הנמצאת ממש בסמוך לחנות העוסק, שייכת לרשת חנויות העוסק.

אי לכך הוא הגיש תביעה למתן צו מניעה וצו עשה, שעניינה הפסקת השימוש המטעה בשם "סופר" ובאותם סממנים מאפיינים, ולפיצוי בגין שימוש זה.

בתגובה טען מרכז המקררים כי הוא אינו עושה כל שימוש בסימן המסחרי הרשום של העוסק, ובכל מקרה, הסימן נרשם שנים לאחר שהעוסק המתחרה החל לעשות שימוש בשלטים נשוא התביעה.

זאת ועוד, השילוט בו משתמש העוסק המתחרה שונה בתכלית מן השילוט בו עושה שימוש סופר אבי. עוד נטען, כי הוא רשאי לעשות שימוש בשם "סופר", שכן הוא נגזר משם משפחתו של שאול סופר ז"ל, שהקים וניהל את החנות במשך שנים ויורשיו הם מבעלי החנות ושותפים בניהולה.

השופט ד"ר עמירם בנימיני פסק כי אין בסיס לטענה שהעוסק המתחרה הפר את סימן המסחר של העוסק, או ביצע עוולה של גניבת עין. בית המשפט חזר על הכלל שעל מנת לבסס עוולה של הפרת סימן מסחר, או גניבת עין, יש לבחון האם קיים "דמיון מטעה" בין השימוש שבו עושה העוסק המתחרה בסימן, לבין סימן המסחר של העוסק.

המבחנים המקובלים בפסיקה בשאלת קיומו או היעדרו של דמיון מטעה בין סימני מסחר הם שלושה: מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה וחוג הלקוחות וכן נסיבות העניין. בפסק הדין נקבע, כי בנסיבות העניין לא הוכח דמיון מטעה לסימן המסחר של העוסק, או חשש סביר להטעיה של הלקוחות, כתוצאה מן השימוש על ידי העוסק המתחרה באותם סממנים של סימן המסחר שהם ייחודיים ומוגנים מפני הפרה.

בית המשפט קבע עוד, שאין לאפשר לבעל סימן מסחר ליהנות מבלעדיות לגבי צבע מסוים, אלא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יוכח כי הצבע הפך לסממן זיהוי של הטובין הרלוונטיים, יהיה מקום להגבלת זכות היסוד להשתמש בצבעים באורח חופשי.

עוד נקבע, כי על מנת להקים את עוולת גנבת העין, על העוסק להוכיח שני תנאים מצטברים: ראשית, מוניטין שיש לטובין או לשם העסק; שנית, חשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי הטובין שמציע העוסק המתחרה הם טובין של העוסק, או כי הם קשורים אליו.

על מנת להוכיח מוניטין רלוונטי לצורך עוולת גניבת העין, היה על העוסק להראות כי הציבור מזהה את השם "סופר", בגווני אדום וצהוב דווקא עימו ולא עם העוסק המתחרה, וזאת הוא לא הצליח להוכיח. במו כן נקבע, כי ככל שהמוניטין נובע מהשם "סופר" יש לייחסו גם לחנות העוסק המתחרה.

בשל הבלבול שגרמו שני העסקים בשל שימוש בשם דומה, לא נפסקו הוצאות. בית המשפט הציע לעוסק המתחרה לשקול ולבדל את עצמו באמצעות הוספת שם נוסף בצמוד לשימוש בשם "סופר".

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.   * עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]