יבוא בחלקים, או שינוי יעוד לאחר היבוא

מחלוקות רבות בין יבואנים לבין רשות המכס עוסקות בשאלת סיווג טובין לצרכי מכס. מחלוקות מסוג זה משליכות לא רק על שיעור המס שיוטל על הטובין, אלא גם על סוגיות הנוגעות לחוקיות היבוא. כלומר - האישורים שיש להציגם כתנאי ליבוא, ועוד.

כאשר מתבצע יבוא של טובין בחלקים, או כאשר מיובאים טובין שיש כוונה לשנות את ייעודם, עשויות להתעורר מספר שאלות משנה שיש להכריע בהן:

1. האם יש לסווג כל חלק בנפרד על פי מהותו, או שכבר עם תחילת היבוא יש לסווג על פי הטובין השלמים לאחר הרכבה? 2. האם לחלק שמגיע יש כבר את המאפיין המהותי של הטובין השלמים? כלומר - לא מדובר בחלק לשימוש כללי, אלא בחלק שעל פי מבנהו ניתן להתרשם שייעודו הוא עבור מוצר ספציפי. 3. האם יש לסווג טובין על פי השימוש בעת היבוא, או על פי השימוש הפוטנציאלי לאחר היבוא?

לדוגמא, באם מיובאים חלקי אופניים לצורך בניית אופניים חשמליים, אך שלא די בהם כדי להקים אופניים חשמליים, האם בעת היבוא יש לסווג את החלקים כחלקי אופניים רגילים,  כחלקי אופניים חשמליים, או כאופניים חשמליים מוגמרים?

דוגמא נוספת: באם מיובאות משאיות שיש כוונה להסב אותן לאוטובוסים, האם בעת היבוא יש לסווגן כמשאיות או כאוטובוסים?

בתי המשפט התלבטו בשאלות מעין אלה יותר מפעם אחת במקרים שנביא להלן. בפסק דין שניתן לאחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור, כי עגורן צריח שמשקלו 92 טון יסווג בפרט 84.26-2090 (עגורני צריח אחרים, החייב במכס) ולא בפרט 84.26-2010 (עגורני צריח שמשקלו הכולל של כל אחד מהם עולה על 100 טון, הפטור ממכס). המחלוקת היתה האם יש להתחשב בחלקים נוספים שעתיד היבואן לייבא, אשר יחד עם משקל העגורן, יחצו את גבול משקל 100 טון.

בית משפט השלום בבית שמש דחה את הגרסה העובדתית של היבואן, כי התכוון לייבא חלקים נוספים. יחד עם זאת, בית המשפט לא הכריע בסוגיה כיצד היה מסווג העגורן באם היה מוכח שאכן היתה כוונה לייבא חלקים נוספים. כלומר, האם העגורן היה מסווג יחד עם חלקיו באופן שמשקלם מעל 100 טון, או לא.

וכך ציין בית משפט: "בכך אין לומר שהתובעת לא יכולה הייתה לייבא את העגורן הראשון, על החלקים הנוספים, באופן שחלקים אלה היו מהווים חלק מהעגורן והיו נכללים במהות הטובין, אלא שמבחינה עובדתית לא היו כך פני הדברים בענייננו.. מבחינת מהותם של הדברים אין נפקא מינא אם העגורן על חלקיו מיובא במשלוח אחד או במשלוחים נפרדים, ובלבד שבעת היבוא מהווים החלקים הנלווים חלק מן העגורן". בערעור, אימץ בית המשפט המחוזי את קביעות בית משפט השלום.

מקרה נוסף בעל אופי דומה התעורר בנושא לשאלה האם לסווג אופניים כאופניים רגילים או חשמליים, כאשר בעת היבוא לא היתה מחלוקת שהאופניים לא יכולים לשמש כחשמליים ללא ביצוע פעולות עיבוד עליהן.

המחלוקת עסקה בסיווג בפרט מכס 87.12 (אופנים רגילים) הפטור ממכס, לבין 87.11-9030 (אופניים חשמליים) החייב ב-7% מכס ואשר מצריך אישורים רגולטורים שונים.

באותו המקרה טענה רשות המכס כי יש לסווג אותם כאופניים חשמליים משום שבעת היבוא לחלקי האופניים על פי טענת רשות המכס היה מאפיין של אופניים חשמליים, למשל: משום שבאופניים הייתה קופסה אפורה בסמוך לדוושות שנראה כי מיועדת להתקנת מנוע חשמלי. טענות הרשות התקבלה. באותו מקרה, ציין בית המשפט כי הייעוד של הטובין על פי הגדרת היצרן הוא אלמנט חשוב בבדיקת סיווג של מוצר, והוכח מבחינה עובדתית כי היצרן הנ"ל מייצר בדרך כלל אופנים חשמליים.

בנוסף, בפסק דין שניתן בשנות ה-70 התעוררה מחלוקת האם משאיות שיובאו לצורך הסבתם לאוטובוסים יסווגו כמשאיות, או כאוטובוסים, כאשר באותו מקרה היבואן קיבל אישור משרד התחבורה להסבתם לאוטובוסים.

בית המשפט אימץ את הקביעה שהסיווג ייקבע על פי המצב ביבוא והסיווג כמשאיות אושר. בית המשפט אף הדגיש את האבסורד שבקביעת סיווג על פי הכוונות העתידיות של היבואן, במילים הללו: "אבן זוהי הלכה השובה את הלב, בפרט לבם של גובי המכס. על פי הלכה זו, יוכלו הם להטיל על יבוא גרוטאות ברזל מכס כאילו יובאו המכונות שליצירתן נועדו הגרוטאות, וזאת, בכל מקרה שהיבואן השיג עוד לפני היבוא את אישורם של השלטונות ליצור מכונות מהגרוטאות המיובאות על ידו. אפשר להרבות בדוגמאות האלה לאין סוף, אך אין צורך בכך כדי להבין שההלכה המוצעת על ידי באת כוח המערערת לא זו בלבד שאין לה בסיס בחוק אלא שהיא גם חסרה תכלית כלכלית או הצדקה אחרת".