חיי מדף

לאחרונה דחה בית המשפט העליון ערעור של חברת גוטקס וקבע שהחברה לא תקבל הישבון של מסים בגין בגדים שהוצגו, אך לא נמכרו. בכך אישר העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקבע כי בגדים שיובאו, הוצגו בתצוגה ויוצאו לחו"ל מבלי שנמכרו, נחשבים כבגדים שבהם נעשה "שימוש" בישראל ולכן אין החברה זכאית להישבון מסי היבוא.

חברת גוטקס היא הזכיינית של המותגים זארה ופול אנד בר בישראל. החברה ייבאה לישראל בגדים של מותגים אלה לצורך מכירתם לציבור ושילמה מכס בשיעור 12% על היבוא. הבגדים שוחררו מהמכס, הודבקה עליהם תווית עם מחיר והם הוצגו בחנויות.

אחת לתקופה, הוחזרו בגדים שלא נמכרו על ידי גוטקס ליצואן, לצורך הפצתם וניסיון למכור אותם במדינות שונות כבגדים חדשים שלא נעשה בהם שימוש. היצואן רכש מגוטקס את הבגדים באותם מחירים בהם הם נמכרו לה קודם לכן.
מדובר היה בשיטה של קידום מכירות, שמטרתה לגרום לחסר מדומה של בגדים בעיניו של הצרכן.

גוטקס פנתה לרשות המכס וביקשה לקבל הישבון של מסי היבוא ששולמו בגין הבגדים שהוחזרו לחו"ל, כאשר היא מסתמכת על סעיף 156 לפקודת המכס, שמתיר הישבון של 90% ממסי היבוא ששולמו על טובין שלאחר מכן יוצאו, ובתנאי שלא נעשה בהם שימוש בישראל. סך המסים שהתבקשה השבתם עמדה על כ-2.6 מיליון שקל.

גוטקס טענה כי בגדים שהוצגו בחנויות ושבסופו של דבר לא נמכרו לציבור הרחב ויוצאו בחזרה לחו"ל לאחר שבועיים-שלושה בלבד, נחשבים כבגדים בהם לא נעשה "שימוש" בישראל, במשמעות החוק. עוד נטען, רק כאשר בגד נמכר לצרכן ונעשה בו שימוש הגורם להתבלותו, מדובר ב"שימוש" במשמעות החוק, שהרי אין ליבואן הבגדים כל מטרה אחרת ביבוא מלבד מכירת הבגדים. עוד נטען, כי תכלית הטלת מכס היא להגן על הייצור המקומי של בגדים ובמקרה והבגדים המיובאים לא נמכרו, אין היגיון לחייב את היבואן במכס.

לעומת זאת טענה רשות המכס כי אם גוטקס היתה מאחסנת את אותם בגדים במחסן ולא מציגה אותם לראווה, אכן היה ניתן להכיר בכך שלא נעשה בהם שימוש. יחד עם זאת, נטען שברגע שהבגדים מוצגים בחנויות של גוטקס, הם משמשים למעשה כאמצעי פרסום, גם אם בסופו של דבר לא נמכרים, ולכן, מדובר בבגדים שבהם נעשה "שימוש" בישראל. אשר על כן ביקשה רשות המכס לדחות את תביעתה של גוטקס.

הרשות טענה שאין להתמקד בשאלה אם הבגדים נמכרו לציבור, אלא בשאלת התועלת שמפיק היבואן מאותו יבוא. כך, טענה רשות המכס, ברגע שהיבואן מפיק תועלת בעצם פרסום הבגדים והצגתם בחנות, אין הצדקה להשיב לו את מסי היבוא ששולמו גם אם הבגדים יוצאו בחזרה לחו"ל. כלומר סלע המחלוקת היה, האם הצגת בגדים בחנות מבלי שאלה נמכרו, מהווה שימוש.

בית המשפט המחוזי קבע בשנת 2011 כי סעיף 156 לפקודת המכס מתיר הישבון על מסי יבוא ובתנאי שלא נעשה בטובין כל שימוש בישראל. מלשון רחבה זו ("כל שימוש") הסיק בית המשפט שיש לפרש את סעיף 156 בצורה רחבה.

בית המשפט קבע כי היבוא הזמני של הבגדים והצגתם בחנויות גוטקס היווה מעין אמצעי לקידום מכירות, שתרם לעסקיה של גוטקס. ולכן, מאחר וגוטקס הפיקה תועלת מיבוא זה, מוצדק היה לחייב אותה במכס גם אם הבגדים לא נמכרו בסופו של דבר.

בית המשפט הסתמך גם על הלכה קודמת של בית המשפט העליון, שבה נקבע כי כאשר יבואן מייבא טובין ומשלם בגינם מכס, מוכר אותם בארץ לקונה, אשר מייצא אותם בחזרה לחו"ל מבלי לעשות בהם שימוש - המכירה שבוצעה בארץ מהווה "שימוש" בטובין אשר אינו מאפשר הישבון של מסי היבוא. מפרשה זו למד בית המשפט כי יש להעניק פרשנות רחבה למונח "שימוש" בסעיף 156 לפקודת המכס.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת גוטקס וקבע כי הצגת הבגדים בחנות מהווה "שימוש".

בערעור שהגישה החברה לבית המשפט העליון היא טענה, כי מאחר והבגדים שלא נמכרו מוחזרים לספק והוא מוכר אותם כבגדים חדשים במדינתו, ברור שלא נעשה "שימוש" בבגדים במדינת ישראל. במצב כזה, נטען, אין שום היגיון שלא להשיב לה את מסי היבוא ששולמו בעת יבוא הבגדים.

בית המשפט העליון קבע כי התכלית של סעיף 156 לפקודת המכס, המתיר הישבון מכס, הינה: "לאפשר ליבואנים שלא הפיקו תועלת מן הטובין המיובאים להקטין את נזקם. הדברים משקפים גם גישה של הגינות, כדי שהיבואן לא ייצא וידיו על ראשו, שלא זו בלבד שלא הפיק רווח אלא גם עליו לשלם מכס".

בית המשפט הוסיף וקבע, כי על פי לשון הפקודה, יותר הישבון גם במקרה חריג אחד שבו כן נעשה בטובין שימוש, והוא מקרה שבו השימוש הוא שגרם לגילוי ליקוי/אי-התאמה בטובין.

מתוך פסק הדין: "דומה, כי גם מהסיפה של סעיף 156 )א( לפקודה ניתן ללמוד על תכלית זו. לפי סיפת הסעיף, המהוה חריג לכלל שברישה, תותר השבת דמי מכס ליבואן גם מקום בו נעשה שימוש בטובין, אשר גרם לגילויו של ליקוי או אי-התאמה, ושבלעדיו לא ניתן היה לגלותם. במלים אחרות, מקום בו נעשה שימוש בטובין ממנו אין היבואן יכול להפיק תועלת, תותר השבת דמי המכס. ומכלל ההן שומעים אנו את הלאו: מקום בו מדובר בשימוש שממנו ניתן להפיק תועלת – אין להשיב את דמי המכס".

בית המשפט אישר את קביעת המחוזי, כי שימוש בטובין משמעותו פעילות ממנה היבואן מפיק טובת הנאה. במקרה הנוכחי, הוכח כי הצגת הטובין על המדפים, גם אם לא נמכרו, מעניקה לגוטקס טובת הנאה. לכן אישר בית המשפט העליון כי יש לראות במצב זה כ"שימוש" בטובין ודחה את ערעורה של חברת גוטקס וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.

בית המשפט העליון העיר בשולי הדברים כי יתכן שמן הראוי לייצר הסדרים חדשים להישבון מכס, אשר ישיבו במקרים מסוימים חלק מן המיסים, כאשר מדובר בשימוש מסוג מסוים ולא בשימוש מסוג אחר.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. * עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]