חובת המסירה

כאשר מוגשת בישראל תביעה, על התובע מוטלת החובה לשלוח את כתב התביעה במסירה אישית לנתבע. כשמדובר בנתבע תושב ישראל, הדבר לא מעורר קשיים, אך כשמדובר בנתבע תושב הרשות הפלשתינאית, מנסים לפעמים התובעים לחפש קיצורי דרך. למשל, באמצעות שליחת כתב התביעה ל"נציג"/"מורשה" של הנתבע, המצוי בשטחי מדינת ישראל.

כשמדובר בתביעות נגד יבואנים פלשתינאים, אחד מקיצורי הדרך הנפוצים הוא שליחת כתב התביעה לסוכן המכס הישראלי של היבואן. על פי הטענה, מידת הקשר שבין הסוכן ליבואן היא כה חזקה, עד שקיימת הנחה שהסוכן יעביר את כתב התביעה ליבואן.

לאחרונה ביקש יבואן פלשתינאי מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה, בטענה שכתב התביעה לא הועבר אליו. מנגד טענה התובעת שכתב התביעה הועבר לסוכן המכס, אך בית המשפט לא התרשם מהטענה והורה על ביטול פסק הדין.

מדובר ביבואן מרמאללה שייבא משלוח של מוצרי הלבשה דרך נמל אשדוד, שנועדו להפצה בשטחי הרשות. על רבים מהמוצרים הוטבעו דמויות הרשומות כסימני מסחר של חברת Warner Bros, על פניו תוך הפרה של סימני המסחר.

לאחר שהמשלוח שנחשד כמפר עוכב על ידי המכס, הגישה בעלת הזכויות, חברת Warner Bros, תביעה לבית המשפט נגד היבואן ומסרה את כתב התביעה לסוכן המכס שלו.

היבואן לא הגיש כתב הגנה ופסק הדין ניתן בהיעדרו. משנודע לו העניין, הגיש היבואן בקשה לביטול את פסק הדין וטען שאין להכיר בשליחת התביעה לסוכן המכס. סיכויי ההגנה שלו, טען, היו טובים, משום שהוא לא הזמין את מוצרי ההלבשה המפרים וכי הם יובאו על ידו בתום לב.

בית המשפט אכן ביטל את פסק הדין וקבע כי יש לתת ליבואן את יומו בבית המשפט. בית המשפט בחר שלא להכריע בשאלה האם די בשליחת כתב התביעה לסוכן המכס, אך קבע כי קיימת הצדקה להורות על ביטול פסק הדין היות והתרשם כי היבואן לא ויתר על זכויותיו. בית המשפט ציין גם כי אין לשלול לחלוטין את טענות ההגנה של היבואן, במידה ויוכחו בסופו של דבר.

בעבר התלבטו בתי המשפט בשאלה האם הקשר שבין יבואן פלשתינאי לבין סוכן המכס שלו מצדיק לראות בסוכן כ"מורשה" לצורך שליחת כתב התביעה.

לדוגמא, לפני מספר שנים התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב לחברת תרופות קנדית לשלוח לסוכן המכס של יבואן פלשתינאי בקשה לסעדים זמניים בעילה של הפרת פטנט. במקרה אחר ועדכני יותר, התיר בית המשפט המחוזי מרכז לחברת אדידס העולמית לשלוח לסוכני מכס של יבואנים פלשתינאים כתב תביעה, שהוגש בגין הפרת סימן מסחר.

באותו מקרה נקבע בתחילה שאין לראות בסוכן המכס כמורשה לקבלת כתבי תביעה נגד היבואן. לאחר שהתובעת ניסתה לתרגם את כתב התביעה לשפה הערבית ולשלוח אותו ליבואן ונכשלה, היא פנתה פעם נוספת לבית המשפט, והצליחה לשכנעו לחזור בו מהחלטתו הקודמת. בית המשפט לא קבע אמנם שבכל מקרה ניתן לשלוח כתב תביעה לסוכן מכס במקום ליבואן, אלא שבנסיבות המקרה הוכח שהיבואן ידע על הגשת התביעה.

מקרה נוסף בו קבע בית המשפט כי ניתן לשלוח כתב תביעה ליבואן פלשתינאי דרך סוכן המכס שלו היה במקרה של תביעת חברת Mirage. במקרה זה נקבע כי על סוכן המכס מוטל הנטל להוכיח כי אינו מורשה לקבלת התביעה.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il