חובת היבואן ליידע

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת יבואן כנגד מוביל (חברת תעופה) וקבוצה המנהלת מסופי מטען, לאחר שקבע שאין הם אחראים לנזק שנגרם למשלוח עקב אי אחסנתו בקירור וזקף את המחדל של אי אחסון המשלוח בקירור לחובת היבואן עצמו.

מדובר בחברה העוסקת ביבוא של תרכיבים וחומרים ביולוגיים בתחום הווטרינריה, שייבאה תרכיב ביולוגי מסוג סרום ושכרה את שירותי ההובלה האווירית של מוביל אווירי להוביל את הטובין מארצות הברית.

לאחר הגעת הטובין לישראל, טרם עלה בידו של היבואן להצטייד בכל האישורים הווטרינרים הדרושים לשחרור המשלוח. משכך, הוא העביר את המשלוח לידי מסוף מטען.

עם השגת המסמכים הרלוונטיים לשחרור המשלוח, התייצב היבואן במסוף ואז גילה שהטובין אוחסנו במחסנים ללא קירור, דבר שהביא לקלקולם של מרבית הטובין, כך שמעל ל-300 יחידות ניזוקו מתוך סך כולל של 500 יחידות.

היבואן טען כי הרס הטובין נגרם כתוצאה מאחסון כושל ונובע מרשלנותם של המוביל והמסוף, שלא מילאו את חובותיהם לאחסן את הטובין בתנאים נאותים ובראשם קירור. לנוכח זאת, הוא תבע פיצוי הן בגין הנזק לטובין והן בגין הנזק למוניטין החברה.

המוביל התגונן בטענה כי על פי תנאי שטר המטען, המשלוח לא היה חייב להישמר בתנאי קירור, אלא במקרה של עיכוב בהובלה, ומשלא חל שום עיכוב בהובלה והמשלוח הגיע במועד, היבואן שלא הצטייד באישורים לשחרור המשלוח, הוא שנושא באחריות לקלקול המשלוח. עוד נטען שהנזק למשלוח נגרם עקב אחסנתו המוטעית במחסן ללא קירור ולא עקב הובלתו שנעשתה כנדרש וללא עיכובים.

מסוף המטען התנער מאחריות בטענה כי שלא יודעה, ואף לא היה עליה לדעת, שיש לאחסן את המטען בקירור, ועל כן אין לקבוע את אחריותה לנזק שנגרם. בתשובה לטענת היבואן לגבי הוראת האחסנה בקירור המופיעה בשטר המטען, ענתה כי אינה מקבלת שטרי מטען ולא קיבלה מהמוביל או מהיבואן כל הוראה לגבי דרישת אחסנה בקירור של הטובין, ובהתאם לכך אחסנה אותם במחסן רגיל.

השופט מרדכי בן חיים התייחס בקביעתו להערה שהופיעה על שטר המטען: "Perishable, Please refrigerate if delayed in transit" וקבע כי דרישת הקירור בשטר המטען החלה על המוביל מתייחסת לקירור אך ורק במקרה של עיכוב בהובלה, ואילו במקרה הנוכחי אין מחלוקת לגבי כך שלא התרחש עיכוב. מתוך כך, הסיק בית המשפט כי למוביל אין אחריות לעניין הנזק, מאחר שמילא את כל החובות המוטלים עליו וביצע את ההובלה במועד.

בנוגע לאחריות מסוף המטען התייחס בית המשפט לכך שאף גורם לא יידע אותו בדבר הוראת הקירור, וכי במניפסט המכיל הערות לגבי המשלוח לא צוין דבר בעניין אחסנה בקירור.

בית המשפט הוסיף כי בעקבות מחדלו של היבואן להצטייד באישורים המתאימים לשחרור הטובין, חלף פרק זמן של 12 ימים מעת הגעת המשלוח ועד שחרורו. בית המשפט ציין כי היבואן, שהיה מודע לפער זה, היה צריך למסור הוראות מתאימות למסוף, בכדי שיאחסן את המשלוח בתנאים הראויים, או לכל הפחות לעדכן את המוביל, בכדי שזה יורה למסוף כיצד לפעול בתקופת הביניים עד לשחרור המשלוח. משלא עשה כן, אין לו על מי להלין, אלא על עצמו.

בית המשפט ציין אמנם כי התרשם שהמוביל לא היה מודע לכך שמדובר במטען "פסיד" שדורש קירור אם יתבצע עיכוב בהובלה, אך אין לזקוף זאת לחובת המוביל, שלא היה יכול לצפות ששחרור המשלוח יתעכב זמן רב בשל אי-השגת אישורים מצד היבואן.

אי לכך, נקבע כי שכל נתבעת תקבל תשלום של 7,500 שקל.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il