התנהגות הצדדים גוברת על לשון החוזה בעת דרישת המכס לתמלוגים

בסקירה זו נתאר את פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שהתקבל לאחרונה, שקבע כי תמלוגים ששילם יבואן לבעל סימן מסחר בתחום החשמל והאלקטרוניקה פטורים ממכס.

בית המשפט קבע כי על אף שבהסכם בין היבואן ובעל המותג, ניתנה לבעל המותג הזכות לפקח על תהליך הייצור של המוצרים. בפועל הוכח על פי העדויות, כי בעל המותג לא פיקח ולא שלט על תהליך הייצור.

לאור זאת, אימץ בית משפט השלום את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013 בנושא דומה – תמלוגים על מוצרי הלבשה - וקבע כי התמלוגים במקרה זה פטורים ממכס.

היבואן היא חברת סמיקום לקסיס, עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, צילום והדמיה דיגיטלית, סוללות ומצברים, ומדיה מגנטית ואופטית.

היבואן שילם לחברת יונדאי מקוריאה תמלוגים בגין הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר במכירת המוצרים בישראל. המוצרים לא נרכשו מחברת יונדאי, אלא מבתי חרושת אחרים אשר קיבלו את אישורה של יונדאי.

רשות המכס טענה כי יש להוסיף את התמלוגים לערך הסחורה המיובאת, כך שיש להטיל מכס לא רק על ערך הסחורה, אלא על ערך הסחורה והתמלוגים יחד.

רשות המכס התבססה על סעיף 133(א)(3) לפקודת המכס, הקובע כי יש להוסיף לערך הטובין המיובאים "תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפים, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".

היבואן טען כי על פי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013 בתיק רוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואחרים נגד מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ, כאשר בעל סימן המסחר אינו שולט על תהליך הייצור ואינו יכול להביא להפסקת הייצור, התמלוגים אינם חייבים במכס.

רשות המכס טענה כי מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט מחוזי והוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון, וכי בכל מקרה, בנסיבות תיק זה, מקריאת החוזים שבין הצדדים, לבעל סימן המסחר קיימת שליטה על תהליך הייצור ולכן התמלוגים חייבים במכס.

השופטת כוכבה לוי מבית משפט השלום בתל אביב דחתה את טענת רשות המכס בנושא הגשת הערעור לבית המשפט העליון בנושא מרוידקס. נקבע כי כל עוד קיים פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ותוצאתו לא נהפכה, פסק דין זה מנחה את בית משפט השלום ולא ניתן להתעלם ממנו.

לגופו של עניין, נקבע כי למרות שהחוזים שנחתמו בין בעל סימן המסחר ליבואן מעניקים, לכאורה, לבעל סימן המסחר שליטה ופיקוח על תהליך הייצור, בפועל, על פי העדויות שהובאו לבית המשפט, הסתבר כי בעל סימן המסחר לא הפעיל את זכותו וכמעט שלא התערב בתהליך הפיקוח על המוצרים, ופיקוחו הסתכם בבקרת איכות.

על אף שהוכח בבית המשפט כי בעל סימן המסחר נדרש לתת אישור לכל משלוח בטרם יצא מפיקוח רשות המכס בסין לקראת יצוא לישראל, בית המשפט קבע כי מדובר באישור טכני והוכח שבכל המקרים ניתן אישור כזה על ידי בעל סימן המסחר, ולכן הדבר לא מעניק שליטה על תהליך הייצור.

בית המשפט דחה את טענת רשות המכס כי היה על היבואן להביא לעדות נציגים של בעל סימן המסחר. בית המשפט קבע כי ניתן להסתפק בעדויות של היבואן בנסיבות תיק זה.

לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה הספציפי לא היתה לבעל סימן המסחר שליטה על תהליך הייצור, ולכן דינם של התמלוגים להיות פטורים ממכס.

לפיכך התקבלה תביעת היבואן, הגירעונות בוטלו והמסים שילם היבואן הושבו לו, בתוספת הוצאות משפט של 17,700 שקל.