התופס מתפוס משוחרר

לעיתים, כאשר מתעוררת מחלוקת בין רשות המכס לבין יבואן של טובין, נוקטת רשות המכס בסנקציה של תפיסה, חילוט והחרמת המשלוח. במצב כזה, רשאי היבואן להגיש תביעה להשבת התפוס לבית המשפט.

מה קורה במצב בו הטובין רשומים על שם גורם מסוים, אך גורם אחר מגיש את התביעה וטוען לקשר לטובין? האם ידקדק בית המשפט וידחה את התביעה רק שהתביעה הוגשה שלא על ידי הגורם הרשום?

במרה דנן תפס בית המכס חיפה כלי רכב מתוצרת סקודה במסגרת הפעלת סמכותו לביצוע פעילות אכיפה, מתוך חשד כי כלי הרכב שימש להברחת טובין.

הוגשה תביעה להשבת התפוס. בית המכס חיפה טען כי התובעת אינה הבעלים הרשום של כלי הרכב, וכלי הרכב לא היה בשימושה בעת תפיסתו, ועל כן נתבקשה מחיקת התובענה על הסף מחמת העדר יריבות.

לאחר שהוגש לבית המשפט צילום רישיון רכב, התברר כי הבעלים הרשום הינה חברה. התובעת טענה כי הינה בעלת 100% ממניות החברה ולכן רשאית להגיש את התביעה.

בית משפט השלום בחיפה הזכיר את סעיף 190(א) לפקודת המכס, לפיו ".. כל אנייה, כלי הובלה או טובין שנתפסו יראו כמוחרמים, אם האדם שמידו נתפסו, או בעל התפוס, לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס..".

בית המשפט קבע כי את השבת התפוס רשאי לתבוע רק בעל הטובין, או מי שמידיו נתפסו. במקרה הנוכחי, גם אם התובעת היא בעלת מניות בתאגיד שהוא הבעלים, היא אינה יכולה להגיש תביעה אלא רק התאגיד.

בית המשפט פסק כי אין מנוס מעמידה דווקנית על נקיטת ההליך על ידי בעל הדין הנכון. על כן הבקשה למחיקה על הסף התקבלה והתביעה נמחקה ללא הטלת הוצאות.