הרמת מסך חלקית

בית המשפט מחוזי מרכז הורה על "הרמת מסך" בדיני המס ועל תשלום חוב לרשות המסים על ידי חבר השנייה, שרכשה את פעילות החברה החייבת. בית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי והתיר לרשות המיסים לגבות מחצית מן החוב, עד אשר יוכרע בבית המשפט האם החוב נדרש בדין אם לאו.

רשות המסים דרשה חוב מכס ומס קניה מחברה מסוימת בגין חשד כי החברה הצהירה על ערך נמוך של סחורות מיובאות ובכך התחמקה מתשלום מסים.

רשות המסים דרשה את תשלום החוב מחברה אחרת, שבעלי השליטה בה הם קרובי משפחה של בעלי השליטה בחברה המקורית, בטענה כי למעשה מדובר באותה חברה.

החברה השנייה פנתה לבית המשפט וטענה כי העברת נכסי החברה החייבת תחתיה נעשתה חודשים רבים לפני שיצאה לחברה החייבת הודעת החיוב, וכי שינוי מבנה הבעלות לא נוצר לשם התחמקות מתשלום החוב.

עוד נטען, כי מכיוון שעדיין לא מדובר בחוב סופי, שכן יש עליו מחלוקת, לא ניתן לבצע הרמת מסך מכוח סעיף 106 לחוק מע"מ.

כמו כן ניסתה החברה לאבחן בין סוג פעילותה לבין פעילותה של החברה החייבת, בטענה כי לא מדובר באותו סוג פעילות. היא המשיכה וטענה, כי היא חברה קטנה בראשית דרכה, והטלת עיקולים תגרום לה לנזק בלתי הפיך.

בית המשפט ציין בפתח דבריו כי כשמדובר בגביית חוב מחברה אחרת, שאינה בעלת החוב המקורי, יש לנקוט במשנה זהירות.

בית המשפט קבע כי "חוב סופי" במשמעות סעיף 106 לחוק מע"מ אין משמעו חוק שהוכרע בבית משפט, אלא חוב שניתן לבצע לגביו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה), ובכך דחה את טענות החברה בנקודה זו.

בית המשפט קיבל בשלב הנוכחי את טענת רשות המסים כי החברה השנייה מהווה ממשיכת דרכה של החברה החייבת והדבר עולה גם מעדויות הלקוחות שנחקרו שרואים בה ממשיכת דרכה.

בית המשפט ציין כי לא ניתן להתעלם מטענת החברה, לפיה סכום החוב הנטען מהווה סכום המחזור שלה, באופן שיכביד עליה בצורה משמעותית; אך מצד שני, ציין כי כשמדובר בהרמת מסך ובהעברת פעילות, יש אינטרס להגן על רשות המסים ועל יכולתה האפקטיבית לגבות את החוב, ולא רק על החברה שממנה נדרש החוב.

באיזון האינטרסים בין שני הצדדים קבע בית המשפט כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי והתיר לרשות המסים לנקוט הליכי גבייה עד למחצית מגובה החוב, ולמעט עיכוב מטענים ביבוא, והורה לרשום שעבוד על דירת המגורים של בעלי החברה להבטחת המחצית השנייה של החוב.

בנסיבות העניין לא הוטלו הוצאות משפט.