הקרב על משחת השיניים

יצרנית משחות השיניים קולגייט והיבואן הרשמי שלה בישראל הגישו תביעה ובה טענו כי יבואן מקביל זייף מסמכים לצורך קבלת רישיון יבוא ממשרד הבריאות, וכן קיבל שלא כדין רישיון לייבא משחת שיניים, דבר שגרם להם נזקים כגון פגיעה במוניטין ועשיית עושר על חשבונם.

על אף שתביעת קולגייט והיבואן הרשמי התקבלה, חלק מעילות התביעה נדחו בשל היעדר הוכחת נזק מתאים.

חברת איינשטיין צור החלה לייבא לישראל ביבוא מקביל את משחת שיניים קולגייט פרופוליס אותנטית, שיוצרה על ידי קולגייט בברזיל, אך נרכשה מגורם שלישי ולא מן היצרן. מדובר במשחה חדשה, שלא יובאה עד כה לישראל על ידי היבואן הרשמי, דבר שחייב את היבואן המקביל להציג בפני משרד הבריאות מסמכים שמקורם ביצרן, המפרטים את הרכב משחת השיניים ופרטים נוספים לגביה.

היבואן המקביל הציג מסמכים של היצרן, ניתן לו רישיון יבוא והוא החל לייבא את משחת השיניים. היבואן הרשמי סבר כי רישיון היבוא ניתן על יסוד מסמכים מזויפים ופנה למשרד הבריאות בכדי לקבל את מסמכי הרישיון. לאחר מערכה משפטית בינו לבין היבואן המקביל שארכה שנתיים, מסר לבסוף משרד הבריאות את מסמכי הרישיון לידיו. בעקבות הבדיקה ובקשת היבואן הרשמי והיצרן, ביטל משרד הבריאות את רישיון היבוא והשיווק הופסק.

טענה נוספת של היבואן הרשמי היתה כי היבואן המקביל, במסגרת פשרה שאושרה בבית משפט בעבר, התחייב שלא לייבא עוד מוצרים תוך השגת רישיון שלא כדין, והיבוא הנוכחי מהווה הפרה של הסכם הפשרה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי השאלה אם אכן מדובר במסמכים מזויפים כבר נדונה והוכרעה בבית משפט בהליך קודם, ולכן זוהי הנחת היסוד בהמשך הדיון בתיק זה. בית המשפט קבע כי היבואן המקביל הפר את הסכם הפשרה.

באשר לטענות בדבר פגיעה במוניטין ועשיית עושר שלא במשפט, טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט מחמת אי הוכחת הנזק. בית המשפט קבע כי מדובר היה במוצר מקורי ולא הוכח שבשל שיווקו, או אופן שיווקו, נפגע המוניטין של קולגייט, או ירדו המכירות של היבואן הרשמי בישראל.

לכן ניתן צו מניעה קבוע, המורה ליבואן המקביל להימנע מכל שימוש, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, במוצרים הנושאים את סימן המסחר של משחת השיניים ואשר ניתן לה רישיון יבוא שלא כדין ממשרד הבריאות.

היבואן המקביל חויב בהוצאות משפט של 50 אלף שקל, אך לא חויב בפיצוי נוסף.