הסכנות האורבות לבעלי עסקים באי תשלום מס על מכירת טובין ליצוא

חברות רבות מוכרות טובין לחברות אחרות, שמצידן מוכרות את הטובין ליצוא כמו שהוא, או מייצרות טובין אחרים ומייצאות אותו לחו"ל. אותן חברות מודעות לכך שטובין שנמכרים לחו"ל פטורים מתשלום מסים שונים, ביניהן מס קנייה, מס ערך מוסף ועוד, ולכן הן אינן מתמחרות מסים אלה בעסקה מקומית בישראל.

עם זאת, יש לשים לב כי בפני בעלי עסקים המוכרים טובין שבסופו של דבר מיוצאים, עומדות סכנות רבות, בראשן שרשות המסים תבצע ביקורת ותדרוש תשלום רטרואקטיבי של המסים שלא שולמו.

דוגמא להתממשות סכנה שכזו ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתו נדחתה תביעה הנוגעת לתשלום מס קנייה בקשר למוצרים שעל פי הטענה נמכרו ליצוא.

מפסק הדין עולה שחברת האחים סמי ייצרה צינורות בלם מגומי לרכב מנועי ומכרה אותם, על פי הטענה, לחברת רב בריח. מינהל מס קנייה ביצע חקירה ודרש מהחברה תשלום שומה רטרואקטיבי של כ-570 אלף שקל בגין מכירות המוצרים בשנים 2005-2007. המינהל טען שהמוצרים חייבים במס קנייה בשיעור של 12% לפי סיווג בצו תעריף המכס כ"צינורות וזרנוקים מגומי מגופר, מחוזק ומשולב בצורה אחרת עם מתכת, עם מתאמים, מהסוג המשמש ברכב מנועי".

החברה ערערה למחוזי לאחר שההשגה שהגישה נדחתה. בערעור היתה טענתה הראשית כי המוצרים נמכרו לחברת רב בריח, שייצרה מהם מכלולים המשמשים לנעילת מכסה מנוע ואותם ייצאה לחו"ל, ומאחר והמוצרים לא נמכרו בישראל, נטען, אין לשלם בגינם מס קנייה.

החברה טענה גם, כי רכיב מס הקנייה לא נלקח בחשבון במחיר ששילמה רב בריח. בנוסף, נטען שהמוצר הסופי של רב בריח פטור ממס קנייה והסיווג שנקבע על ידי מינהל מס קנייה אינו נכון, היות והחברה עומדת בתנאי חוק מסים עקיפים וזכאית לפטור מתשלום המס. כן נטען שחברת רב בריח נכנסה להליכי חדלות פירעון ולפיכך יש לפטור את האחים סמי מתשלום מס קנייה בגין "חוב אבוד".

המדינה התנגדה וטענה שמדובר בעסקה שבוצעה בישראל כשרק רב בריח הוא שזכאי לפטור מתשלום מס הקנייה בפועל. לגבי שאר הטענות טענה המדינה, כי מכיוון שאלה לא נטענו בהליכי ההשגה המינהליים, הרי שהאחים סמי מושתקת מלהעלות טענות אלה במסגרת הליכי הערעור.

בית המשפט פסק שהנאחים סמי כשלו בהוכחת טענתם שהטובין נמכרו ליצוא, היות ולא הוצג חוזה, הזמנת עבודה, או תעודת משלוח עם רב בריח, והחברה גם לא הציגה את ספרי הנהלת החשבונות שלה. בנוסף צוין שלא הוצגו מסמכים המעידים על היצוא שבוצע בפועל, כגון רשימוני יצוא.

בית המשפט דחה את שאר טענות החברה, משום שלא הועלו קודם לכן בהליכי ההשגה המינהליים. הטענה שהחוב הפך לחוב אבוד נדחתה בהיעדר הוכחה. בסופו של דבר, נדחה ערעור החברה והיא חויבה בתשלום הוצאות של 20 אלף שקל ש"ח לטובת אוצר המדינה.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.   * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il