המדינה הגישה כתב אישום -הנאשמת טענה לאפלייה

פעמים רבות, בוחרים נאשמים שהוגש נגדם כתב אישום, לטעון לטענת אפלייה. כלומר- נטען כי המדינה אינה מגישה כתבי אישום נגד נאשמים שעברו עבירה דומה, או שהיא הגיעה איתם להסדר ענישה מקל.

יחד עם זאת, ואף שנאשמים חשים כך, לרוב אין בידם מידע או אסמכתאות להוכחת טענה זו.

השאלה היא, האם נאשם יכול לדרוש מן המדינה לחשוף את התנהגותה במקרים דומים, על מנת לבסס את טענת האפלייה? מקרה כזה עלה לדיון לאחרונה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב.

מקרה זה הוא בעל השלכות גם לעבירות בתחום מסי הייבוא כפי שנפרט בהמשך.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

כנגד נאשמת הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה במשק בית בלא היתר כדין וללא הסדרת ביטוח רפואי. מדובר בעבירות מנהליות שדרך המלך לאכיפתן היא באמצעות הטלת קנס מנהלי. עם זאת, על פי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, רשאית המדינה להחליט כי יש מקום להגיש כתב אישום במקום הטלת הקנס המנהלי, ובמקרה הנדון כך היה.

הנאשמת ביקשה לטעון כי היה על המדינה להסתפק בהטלת קנס מנהלי ולא לנקוט כנגדה בהגשת כתב אישום, ולשם כך ביקשה לבסס טענה משפטית של אכיפה בררנית (אפלייה), אשר מקימה לה הגנה מן הצדק.

על מנת לבסס טענה זו, ביקשה הנאשמת שהמדינה תציג לה נתונים בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית בשנים הרלוונטיות לעניינה. המדינה סירבה לספק את המידע.

החלטת בית הדין:

בית הדין הדגיש כי מכיוון שדרך המלך במקרה זה היא הטלת קנס, ומכיוון שהמדינה בחרה להגיש כתב אישום במקום הקנס, הרי שהיא הייתה מחויבת לנקוט משנה זהירות בעת שקיבלה החלטה כזו, ושיקול הדעת שלה נתון לביקורת שיפוטית.

על כן, נפסק כי על מנת שנאשם יוכל לטעון נגד ההחלטה להגיש בעניינו הליך פלילי במקום קנס מנהלי, יש להביא לידיעתו פרטים בדבר מדיניות האכיפה שגיבשה המדינה בעבירות דומות ויישומה.

עוד נפסק, כי המידע שביקשה הנאשמת, נועד לאפשר לה לטעון כנגד החלטת המדינה להגיש נגדה כתב אישום יזום במקום קנס מנהלי, בשים לב לנסיבות המיוחדות, לטענתה, וכן לטעון להגנה מן הצדק. מדובר במידע רלוונטי לבירור האשמה, שיש אינטרס ציבורי בגילויו. הפקת המידע אינה כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה ולא אמורה לעכב משמעותית את הדיון.

לפיכך, נפסק כי המדינה תעביר לנאשמת את המידע שהתבקש.

(הע"ז (איזורי לעבודה ת"א) 5687-01-11 מדינת ישראל נ' עמית, החלטה מיום 21.8.11, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו)

השלכות לתחום מסי הייבוא:

לפי חוק העבירות המנהליות ותקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי-חיקוקי מסים), גם עבירות מסוימות על פקודת המכס או על חוק מס קניה (טובין ושירותים) נחשבות כעבירות מנהליות שהן שקנס בצדן (או העמדה לדין). כך, למשל, מעבר במסלול הירוק במכס מבלי להצהיר על טובין שהם חבי מכס, נחשב לעבירה מנהלית, וכך גם, אי הגשת דו"חות במועד לפי חוק מס קניה.

לפיכך, אדם אשר יועמד על ידי רשות המכס לדין פלילי בגין עבירות אלה, במקום להסתפק בהליך מנהלי, יוכל לבקש מרשות המכס לחשוף בפניו את מדיניות האכיפה שלה כלפי נאשמים שעברו עבירות דומות, על מנת לנסות ולבסס טענת אפלייה.

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il