המדינה אשמה, המדינה לא תשלם

בית משפט דחה תביעה שהגישו יבואני רכב ביבוא אישי, שעיקרה שינוי מדיניות מצד משרד התחבורה בנוגע לרישום כלי רכב. זאת למרות שבית המשפט הכיר בנזק שנגרם ליבואנים.

על פי לשון תקנות התעבורה, יירשם ברישיונות הרכב מועד עלית הרכב לכביש ברכב כ"12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או ממועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ, המוקדם מבין השניים".

ואכן, עד לשנת 2011 יושמה התקנה האמורה כלשונה, היינו "מועד עליית הרכב לכביש" נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שהוא 12 חודשים מהמועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ.

בעתירה טענו יבואנים, כי בתחילת שנת 2011 שינה משרד התחבורה מדיניות ובמקום ליישם את לשונה הברורה של התקנה הנ"ל ולרשום, כפי שנהגו עד עתה, החל משרד התחבורה לרשום כמועד עליית הרכב לכביש - ברכבים שיובאו בייבוא אישי - את המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינות החוץ (ללא תוספת 12 החודשים), או את המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מביניהם.

השינוי במדיניות המדינה, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא הוראות מעבר כלשהן, נטען, פגע בעקרון השוויון ובעקרון ההסתמכות של היבואנים,

שכלכלו את צעדיהם ברכישת הרכב גם על בסיס מועד רישום עלייתו על הכביש.

בתגובתה טענה המדינה כי נפלה טעות סופר בתקנה וכי יש לקרוא את התקנה תוך השמטת האות "מ", המופיעה במשפט: "ממועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ". היינו, מועד עליית הרכב לכביש נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שבוהרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ.

לטענת המדינה, מדיניותה לא השתנתה מאז כניסתה של התקנה לתוקף באפריל 2008, וכי קיומם של מקרים בהם ברישיון הרכב נרשם מועד עליה על הכביש 12 חודש ממועד הייצור, על אף שנרשמו לתנועה בחו"ל, מקורו בפרקטיקה שנהגה במכס, שהעביר למשרד התחבורה רק את נתון מועד הייצור ולא את נתון מועד עלית הרכב לכביש בחו"ל.

עוד טענה המדינה, כי במקרים בהם הועברו שני הנתונים על ידי המכס, יושמה הוראת התקנה כדבעי ומועד עליית הרכב לכביש נרשם כמועד המוקדם מבין השניים. לעמדת המדינה, רק בתחילת שנת 2011 החל משרד התחבורה לדרוש את קבלתם של שני הנתונים, היינו גם את מועד ייצור הרכב וגם את מועד רישום הרכב לתנועה במדינת החוץ.

מכל מקום, טענה המדינה, אף אם נפלה טעות באופן בו יושמה התקנה בעבר, אין בכך כדי להקנות ליבואנים את הזכות כי טעות כאמור תיושם גם בעניינם.

בפסק הדין החליט בית המשפט, כי על פי תכלית החקיקה ונהלי משרד התחבורה, יש לפרש את התקנה כעמדת המדינה. יצוין כי ב-30 לנובמבר 2011, כחצי שנה לערך לאחר שהוגשה העתירה, תוקן נוסח התקנה, כך שהאות "מ" הושמטה.

בית המשפט ציין כי היבואנים ניזוקו כתוצאה מהבנתם הלקויה את התקנה, תקלה שמקורה בטעות סופר בנוסח התקנה, שתוקנה רק כעבור שלוש שנים מיום שהותקנה. אולם נקבע שלא ניתן לפצותם בגין הנזק שנגרם להם באמצעות יישום מוטעה של הוראות התקנה, מה גם שיישום מוטעה של הוראות התקנה עלול להביא לפגיעה בצדדים שלישיים, אשר אינם צד לעתירה, כאשר הלכה למעשה הם ירכשו רכב "ישן" יותר מהמצוין ברישיון הרכב.

לכן דחה בית המשפט את העתירה, אך נמנע מלחייב את העותרים בהוצאות משפט בשל הטעות בניסוח התקנה.

_____________ * האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.   * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il