היבואן ישלם למשלח השהיות המכולה, אבל לא ריביות

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעת המשלח בנוגע להשהיות המכולה ואילו בשאר העניינים דחה בית המשפט את התביעה. נקודת הראות של בית המשפט מסתמכת רבות על תיעוד בכתב
 
פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן ביום 12.8.07 בת.א 16115/05 (ניולוג נגד שחף שדרוג חומרים, לניולוג – עו"ד סטמרי, לשחף – עו"ד סודקביץ), מספק נקודת תצפית פנורמית וברורה על האופן שבית המשפט רואה את היחסים המסחריים שבין המשלח הבינלאומי/סוכן המכס ליבואן.
 
באותו מקרה דובר בתביעה כספית שהגיש משלח בינלאומי/סוכן מכס כנגד יבואנית, לקבלת כספים שהיבואנית חייבת לו. לטענת המשלח, חובות היבואנית קשורים לארבעה עניינים:
 
האחד - חוב בגין ריביות על אשראים שהמשלח סיפק ליבואנית. השני - דמי השהיות מכולה שהמשלח שילם למוביל ימי בנוגע למשלוחים של היבואנית. השלישי - דמי הובלה שלא שולמו בעסקה ספציפית של יבוא מכונת גריסה. והרביעי - חיוב שונים.
 
בית המשפט קיבל את תביעת המשלח בנוגע להשהיות המכולה, ואילו בשאר העניינים דחה בית המשפט את התביעה.
 
השהיות המכולה:
 
בעניין זה קיבל בית המשפט, מצד אחד, את טענת היבואנית כי בטרם שילם המשלח את ההשהיות למוביל הימי, היה חובה עליו ליידע את היבואנית בנוגע לחיובים הנדרשים ולקבל את הסכמתה מראש לביצוע כל תשלום ותשלום. והואיל והמשלח לא פעל באופן זה, ופגע בזכות היבואנית לבוא בדין ודברים עם חברת הספנות, הרי שיש הרי שיש לראותו כפועל באופן התנדבותי בלבד.
 
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי היבואנית צריכה לשלם תשלומים אלו, מכוח דיני עשיית עושר או מכוח דיני תום הלב.
 
בית המשפט עמד על כך שהיבואנית לא הכחישה שחברת הספנות רשאית לדרוש כספים בגין השהיית מכולה, הן באופן עקרוני והן במקרה הספציפי שלפנינו. אמנם היבואנית טענה כאילו המשלח פגע בזכותה לבוא בדברים עם חברת הספנות ולדרוש הנחה לגבי הסכומים הנטענים – אלא שבית המשפט קבע בעניין זה כי היבואנית לא הוכיחה שהתשלום שהמשלח ביצע היה שלא לצורך, ולא הוכיחה שפנתה לחברת הספנות בדרישה לקבלת החזר ונדחתה, ואף לא הוכיחה שקיבלה זיכויים מחברות אחרות במקרים דומים. בקיצור, תשלום ההשהיות שירת בסופו של יום את היבואנית, ולא הוכח שהיבואנית הייתה יכולה להימנע מביצועו או לצמצמו.
 
חוב ריביות
 
בעניין זה קיבל בית המשפט את עמדת היבואנית כי אין לחייבה בתשלומי ריבית על אשראים שניתנו לה. במישור הראייתי, קבע בית המשפט כי קיימות גרסאות סותרות בשאלה האם סוכם שהיבואנית תשלם ריבית על האשראי או לא, ונטל ההוכחה בעניין זה הוא על התובע – המשלח, ונטל זה לא הורם. בית המשפט מצא כי לא היה הסכם בכתב בין המשלח ליבואנית על תשלומי הריביות, ואף מצא שמכתב גמר חשבון שהוציא המשלח ליבואנית לא נזכר נושא הריביות.
 
עוד התברר לבית המשפט כי היבואנית לא שילמה אף פעם, עוד לפני האירועים שנידונו בפסק הדין, חשבוניות עבור ריבית, אף שהמשלח שלח חשבוניות כאלו. מכאן הסיק בית המשפט כי אם המשלח נוכח לדעת כבר מהעסקאות הראשונות שהיבואנית אינה משלמת את חיובי הריבית הנדרשים, ובכל זאת המשיך לעבוד עמה, הרי שבהנהגות זו ניתן לראות ויתור על דרישת התשלום.
 
המשלח ניסה להתגבר על הכשלים הנ"ל בכך שטען כי קיים נוהג בדבר תשלום עבור האשראי שנותנות חברות עמילות מכס, שניתן לראותו כמגבש הסכמה בעניין זה. ואולם, בית המשפט קבע שלא הוכח בפניו נוהג שכזה, ואין לבצע סתם כך הקבלה בין משלח/סוכן מכס לבין בנק, שכן בנק הנו מוסד פיננסי מוסדר בחקיקה מיוחדת, ואילו משלח/סוכן מכס דומה לכל ספק המעניק ללקוחו אשראי, בעת שזה קונה ב"הקפה" או בתנאי תשלום שוטף פלוס.
 
דמי הובלה בעסקה ספציפית
 
בעניין זה דחה בית המשפט את טענת המשלח כי לסכום ההובלה שסוכם יש להוסיף עוד 1000 דולר. בית המשפט קבע כי היה על המשלח להפנות ליבואנית את הדרישה לתוספת התשלום ולא לשלמו בעצמו ולאחר מכן לתובעו מהיבואנית. בית המשפט עמד על כך שפער הזמנים מעת ביצוע העסקה ועד הדרישה לתשלום הנוסף (כ-10 חודשים) הצריכה את העברת הדרישה לטיפול ישיר מול היבואנית, והמשלח לא היה צריך להתנדב לשלם תשלומים על חשבון היבואנית.
 
חיובים נוספים
 
בעניין זה טען המשלח לקיומן של חשבוניות פתוחות נוספות שלא שולמו. בית המשפט דחה את טענות המשלח, בציינו כי לא ניתן להבין ממסמכי המשלח מהן החשבוניות הפתוחות הנטענות, מהו סכום החוב נכון ליום סיום היחסים החוזיים, ממה הוא מורכב וכו'. בית המשפט ציין כי העד מטעם המשלח התקשה בחקירתו לספק הסברים ממה מורכב החוב והסתפק בביצוע הערכות בעת עדותו. בנסיבות אלו, כשנטל ההוכחה מוטל על המשלח, ובכלל זה לעניין גובה הנזק, ונטל זה לא הורם – דחה בית המשפט את עמדת המשלח.
 
הערות סיום
 
הרבה מלים נאמרו ונכתבו בעניין נטל ההוכחה בבתי המשפט והצורך בתיעוד בכתב. פסק דין זה - בעניין הריביות, דמי ההובלה והחשבוניות הפתוחות - ממחיש את חשיבות הדברים, ומספק את נקודת הראות של בית המשפט.
 
שונה מזאת היא התייחסותו של בית המשפט לעניין דמי ההשהייה, שכן בית המשפט חתר להגיע לתוצאה צודקת, גם על חשבון הוודאות הפורמלית. אומנם, במישור הפורמלי, לא היה הסדר ברור על תשלום דמי השהייה, והמשלח שילם את דמי ההשהיה באופן אוטומטי, ואולם תשלום ההשהיות שירת את היבואן, ועל כן היבואן לא יוכל להתנער מחובתו לשלם עבור השהיות אלו.
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקניין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט
:  www.nadel-law.co.il