האם החתימה של חברת השילוח מחייבת את חברת העמילות?

בית המשפט קבע כי דרישת החתימה הינה דרישה ראייתית בלבד ולא מהותית שכן קיימות אינדיקציות ברורות כי חברת העמילות היא זו אשר רצתה להתקשר בהסכם

לאחרונה (10.6.08) ניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב פסק דין בתביעה שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ נגד ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ לתשלום דמי ביטוח.
 
באותו עניין דובר בפוליסת ביטוח אשראי הבאה להגן על המבוטח מפני הסיכון הגלום במתן אשראי ללקוחות (דהיינו, שלקוח שקיבל אשראי לא יפרע את החוב). חברת כלל טענה כי ג'קי ליין לוגיסטיקה חייבת לה מספר פרמיות חודשיות בגין אותה פוליסת ביטוח, וכן תשלומים עבור בדיקת תיקי לקוחות (הליך המבוצע על ידי חברת הביטוח הבודקת את לקוחות החברה המבוטחת בטרם תסכים המבטחת לבטח את האשראי).
 
ג'קי ליין לוגיסטיקה טענה, בין היתר, כי לא נכרת הסכם ביטוח בין חברת כלל לבינה, שכן מי שחתם על ההסכם מצד ג'קי ליין לוגיסטיקה היא חברת האחות שלה, העוסקת בשילוח – ג'קי ביטון ליין בע"מ. בית המשפט דחה טענה זאת, שכן התברר לו, מחומר הראיות, כי מי שהתכוונה להתקשר בחוזה הביטוח הייתה חברת ג'קי ליין לוגיסטיקה (העוסקת בעמילות מכס) ולא חברת השילוח. כך למשל, מצא בית המשפט כי הצעת הביטוח כוונה לחברת העמילות ולא לחברת השילוח, וכי המשא ומתן נוהל עם נציגי חברת העמילות ולא עם נציגי חברת השילוח, ואף בעלי חברת העמילות הודה כי ההסכם נועד לשם ביצוע ביטוח לעסקי העמילות. עוד מצא בית המשפט כי אופן ביצוע ההסכם לאחר כריתתו מעיד שחברת העמילות הייתה צד להסכם, שכן חברת העמילות היא שהעבירה את רשימת הלקוחות למבטחת ולא חברת השילוח.
 
את העובדה שההסכם נחתם בחותמת חברת השילוח פירש בית המשפט כשגגה מצדה של חברת העמילות, ושגגה זאת, כך ציין, אינה גורעת מתוקפו של ההסכם. בית המשפט עמד על כך שדרישת החתימה הינה דרישה ראייתית בלבד, ואינה דרישה מהותית, ועל כן, כאשר קיימות אינדיקציות ברורות לכך שחברת העמילות היא זו אשר גמרה לדעתה להתקשר בהסכם, הרי שאין בצירוף חתימתה של חברת השילוח כדי לגרוע מכך, מה גם שאין חובה שהחוזה ייעשה דווקא בכתב.
 
טענה נוספת של הנתבעת כי מדובר במשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב נדחתה גם היא, שכן הנתבעת חתמה על נוסח הצעה לביטוח המציין "אנו מסכימים לתנאים דלעיל ומבקשים להוציא לנו פוליסה בהתאם", וחזקה על מי שחותם על נוסח כזה, שסיים את שלב המשא ומתן וביקש להתקשר בחוזה מחייב, קבע בית המשפט.
 
אמנם בית המשפט דחה את רוב טענות הנתבעת, אך יחד עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתה של הנתבעת בדבר המועד שבו נכנס לתוקף ביטולו של ההסכם. בית המשפט קבע, על סמך נסיבות העניין, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, כי מדובר בחוזה שנכרת לתקופה בלתי מוגדרת, שיתבטל בחלוף 15 יום מעת הודעת הביטול.
 
בהתאם לכך חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לחברת הביטוח את הפרמיות המגיעות לה עד למועד הביטול, וכן תשלום עבור בדיקת לקוחות שעברו חיתום במועד שהפוליסה הייתה בתוקף.
 
ת.א (ת"א) 21086/06, פס"ד מיום 10.6.08, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il.
 
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.tradelibrary.co.il