בתנאים מסוימים תעביר רשות המסים מידע על נישומים אחרים

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישה רשות המיסים ואישר בכך את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה על הרשות להעביר לנישום המתגונן בפני שומה מידע הנוגע לנישומים אחרים שהינו רלוונטי לשומה.

רשות המיסים טענה אז לחיסיון המידע, אך בית המשפט קבע כי בהתדיינות אזרחית הכלל הוא הגילוי והחריג הוא החיסיון. באותו מקרה, נקבע שהמידע שהתבקש עשוי להיות חיוני לביסוס תביעת הנישום ולכן יש להורות על גילויו.

באותו המקרה ביקש הנישום לקבל מידע על חברות שלפי טענת מנהל מע"מ הוציאו לנישום חשבוניות פיקטיביות שהביאו להוצאת שומה. בית המשפט העליון קבע כי על אף שהמידע נוגע לחברות אחרות, הוא קשור ללב המחלוקת ויש להעבירו לנישום.

מדובר בארבע חברות שמכרו מצברים משומשים לחברה העוסקת במיחזור גרוטאות. רשות המסים החליטה כי החשבוניות שהוציאו החברות לחברת המיחזור היו פיקטיביות ולכן היא נדרשה לשלם שומה בגין מס התשומות שקוזז על ידה קודם לכן. החברה דרשה שרשות המסים תמסור לידה מידע על ארבע החברות, ובין היתר דוחות תקופתיים שהגישו לרשויות, כתובתן, תאריכי פתיחתן וסגירתן של החברות, פרטי המייצגים של אותן חברות, ועוד.

החברה טענה שאם אכן מדובר בחברות פיקטיביות, מדובר ברשלנות של רשות המסים, משום שכל המידע לגביהן היה בידיה.

בתגובה סירבה רשות המסים להעביר את החומר בטענת חיסיון. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנישום והורה באוקטובר 2012 לרשות להעביר את המידע. רשות המסים ערערה לבית המשפט העליון, שפסק כי במקרה זה המידע שביקשה חברת המיחזור, אף שנוגע לנישומים אחרים, קשור ישירות לשומה המנוהלת בבית המשפט.

בית המשפט העליון ציין כי הנישום טען להתרשלות של רשות המסים במשך שנים, וטענה זו יוכל הוא לנסות ולהוכיח רק אם יהיו בידיו מסמכים אודות החברות, שהוחזקו במשך שנים על ידי הרשות.

מנגד טענה רשות המסים כי לא מדובר בתביעה נזיקית נגדה בעוולת רשלנות, אלא בהשגה על שומת מס, ולכן הטענות אינן רלוונטיות.

בית המשפט העליון קבע בשלב מקדמי זה שהטענות עשויות להשפיע על הערעור הנוגע לשומה.

 
בית המשפט קבע כי במקרה זה אין תחולה להלכת ד.נ.ד. [רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מע"מ], שכן שם היה מדובר במסמכים הנוגעים לנישום ואילו במקרה זה מדובר במסמכים הנוגעים לחברות שהן צדדים שלישיים להליך.

במקרה זה קבע בית המשפט העליון כי מתקיימים מספר תנאים שמצדיקים לחשוף את המידע בפני הנישום, וביניהם:

א. מדובר בחברות שלפי הטענה היו פיקטיביות והוציאו חשבוניות מס כוזבות, ואחד מבעליהן נמצא בכלא;

ב. רשות המיסים לא הכחישה גרסה עובדתית זו;

ג. נציגי החברות לא הובאו לעדות ולא הביעו התנגדות לחשיפת המידע;

במצב כזה נקבע שהחשש לפגיעה בפרטיותן של אותן חברות בשל הסרת החיסיון בטל בשישים. בסופו של דבר, בית המשפט העליון הסתייג במעט מן ההכרעה במחוזי וקבע כי באופן הרגיל, אין רשויות המס צריכות לחשוף בפני הנישום מידע הנוגע לצד ג', אלא שמקרה זה הינו מקרה חריג שבו יש הצדקה לחשוף את המידע. לכן נדחה הערעור של רשות המסים והיא חויבה בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il