בלי מסמכים ליבואן אישי של רכב

פעמים רבות מתעוררת מחלוקת בין רשות המכס לבין יבואנים לגבי הערך שהוצהר ביבוא ושעליו יש להטיל את מסי היבוא. מחלוקת זו הינה רלוונטית במיוחד לטובין שעליהם מוטל מס באחוז גבוה יחסית, כמו כלי רכב, חלקי חילוף לרכב, מכשירי טלפון סלולריים, ועוד.

במצב בו נדרש יבואן לפנות לבית המשפט בנושא, קובעת פקודת המכס כי למרות שרשות המכס היא שדחתה את הערך שהצהיר היבואן וקבעה ערך אחר, נטל ההוכחה בבית המשפט מוטל דווקא על היבואן, והוא שנדרש להוכיח כי המחיר שהצהיר הינו נכון.

האם במצב כזה רשאי היבואן לעיין בחומר שנמצא אצל רשות המכס ביחס לקביעת ערכים של יבואנים אחרים של טובין דומים, או שטענת החיסיון תעמוד להגנתה של רשות המכס?

מדובר ביבואן של רכב ביבוא אישי, שנדרש לשלם מכס בסכום שחושב על ידי רשות המסים בהתאם למידע ולמסמכים המצויים בידיה. מינהל המכס דחה את המחיר שהצהיר היבואן וקבע מחיר גבוה יותר לצורך חישוב מסים, דבר שגרר תשלום הפרשי מסים.

לטענת היבואן, החישוב והמידע עליהם התבסס מינהל המכס בעת קביעת ערך העסקה וחבות המס שגויים והמחיר שעליו הצהיר הוא המחיר האמיתי והנכון ששולם.

היבואן טוען כי לצורך הוכחת תביעתו, יש להורות למינהל המכס לחשוף בפניו נתונים ביחס לכלי רכב זהים או דומים שלגביהם נקבע ערך.

מינהל המכס טען כי המסמכים לא עמדו בפניו בעת הפעלת שיקול דעת במקרה הספציפי הזה, וכי גילויים לא יסייע להליך.

המינהל הוסיף, כי העברת המסמכים המבוקשים תצריך הליך בירוקראטי ארוך של הזמנת מסמכים, סריקתם, הסתרת פרטים חסויים וכדומה, דבר שיסרבל את ההליך לשווא, וכל זאת כאשר התועלת מן המהלך אינה ברורה

בית משפט השלום ברחובות קבע כי היבואן לא הסביר באופן מדויק אילו מסמכים נדרשים ובקשתו היתה מנוסחת באופן מעורפל ולא ברור תוך שימוש במילים "ו/או".

בנוסף, צוין כי אופי התביעה הוא לבחון החלטה של המינהל, ובמצב כזה בית המשפט נדרש לבחון את סבירות שיקולי המינהל, ובבחינה כזו אין צורך לעיין במסמכים שלא עמדו בפני המינהל בעת הפעלת שיקול דעתו.

לבסוף,  בית המשפט קבע כי אין הצדקה לחייב צד להליך לערוך בירורים מקיפים ופעולות הדורשות מאמץ רב והשקעת זמן ניכר לצורך גילוי מסמכים.

לאור האמור, בית המשפט דחה את בקשת היבואן למתן צו גילוי מסמכים נגד מינהל המכס וחייב את היבואן בהוצאות הגשת הבקשה בסך 1,000 שקל.