בלי מסי יבוא על סחורה גנובה

פעמים רבות לא משוחררת סחורה מיובאת מהמכס בעת הגעתה לארץ, אלא מאוחסנת במחסנים שנמצאים בפיקוח המכס. בדרך זו, היבואן יוכל לשחרר את הסחורה במשלוח גדול, או בשלבים, על פי צרכיו ורצונו. כך גם היבואן דוחה את תשלום מס היבוא לעת שחרור הסחורה, בין השאר כאשר הוא מאתר רוכשים לסחורה.

נשאלת השאלה, מהו הדין במצב שבו הסחורה יוצאת מהמחסן שלא בשליטת בעל המחסן, למשל, כשהיא נגנבת או אובדת? האם גם במצב כזה תחול חבות מס, ואם כן, על מי? האם המחסן צריך לשאת בעלויות המס, למרות שנקט באמצעיי אבטחה סבירים על מנת למנוע את האירוע?

במקרה דנן נאלץ בית משפט השלום בהרצליה להכריע בתיק שבו סחורה נגנבה ממחסן מטענים וגובה המכס דרש את המסים מן המחסן. השאלה שעלתה לדיון היתה האם גובה המכס יכול לתת פטור מתשלום המסים במקרה של פריצה וגניבה, אם השתכנע שננקטו אמצעים סבירים, או שמא יש חבות גורפת על בעל המחסן, או חברת הביטוח שלו, לתשלום המסים במקרה כזה.

בפועל, בית המשפט קבע כי המחסן נקט באמצעי הגנה סבירים ולא יכול היה לצפות כי הפריצה תצליח, ולכן המחסן קיבל פטור מתשלום מסי היבוא.

חברת עץ ירוק השקעות ומסחר בע"מ נותנת שירותי איחסון לסחורות מיובאות והיא בעלת רישיון מחסן רשוי - מחסן מטענים כללי מטעם רשות המכס.

באחד הלילות אירעה פריצה למחסן, שבמהלכה נגנבה כמות גדולה של סיגריות. מדובר בפריצה מתוחכמת, במהלכה התחמקו הפורצים מגלאי הקרן החיצוניים, מגלאי הנפח הפנימיים ומהמצלמות המותקנות בחלק מהחצר, וחדרו למחסן דרך הגג.

שבוע לאחר אירוע הפריצה, שלח גובה המכס הודעה לתשלום מסים למחסן בסך של 1,250,704 שקל בגין הסחורה שנגנבה, סכום שכלל מכס מס קנייה ומע"מ. המחסן טען שאין הוא מחויב לשלם מסים בגין הסחורה, מאחר והיא סולקה מן המחסן מסיבות שאינן בשליטתו, ועל כן המקרה חוסה תחת סעיף 83 לפקודת המכס, המקנה לגובה המכס שיקול דעת לפטור מתשלום המכס אם ניתן לו הסבר סביר.

בנוסף נטען כי מקרה זה חוסה תחת סעיף 92 לפקודה, הקובע שבמקרה בו אבדו הטובין בהיותם במחסן מחמת אירוע שלא ניתן למנוע, ניתן לוותר על כל המסים החלים בגינם.

מנגד טענה רשות המכס, בין השאר, כי פריצה למחסן אינה אירוע המהווה הסבר המניח את דעתה למתן פטור ממסים, במיוחד לאור העובדה שנמצאו ליקויים משמעותיים, אשר אפשרו את הפריצה, וכי לא מדובר באירוע שאי אפשר למנוע. רשות המכס טענה כי רק אובדן או התכלות של הסחורה מצדיקות פטור ממסים, אך לא גניבה.

בנוסף, מאחר והמחסן רכש ביטוח נגד גניבות, טענה רשות המכס כי אין הצדקה לא לשלם את המסים, שכן המחסן שופה על ידי הביטוח בגין הפריצה. לצד זאת, טענה רשות המכס כי חלה על המחסן אחריות כמעט מוחלטת לתשלום המסים, היות ויש לראות בה כשומרת שכר לפי חוק השומרים.

השופטת לימור רייך קבעה בראשית הדיון, כי אין הצדקה לקבוע כלל גורף, לפיו לא יינתן פטור לתשלום מס בכל מקרה של פריצה או שוד. בית המשפט קבע כי המצב הרצוי הוא שיש לבחון את המקרה עצמו ולבדוק האם פעל המחסן או היבואן באופן סביר על מנת למנוע את האירוע. 

לאחר מכן בחן בית המשפט אם פעל המחסן בהתאם לדרישות המיגון שמחסן סביר צריך לבצע. בית המשפט שמע עדויות והגיע למסקנה שהמחסן פעל לפי הדרישות ואף מעבר לכך, ושכן מדובר בפריצה  מתוחכמת, לא שגרתית וייחודית, שלא היה ניתן למנוע. על כן ולאור נסיבות העניין, נפסק כי רשות המכס צריכה לתת פטור מתשלום המסים לפי סעיפים 83 ו-93 לפקודה. 

בית המשפט קבע כי גם אם בפקודה נעשה שימוש באחד הסעיפים במילה "אובדן", ניתן לפרש שגם אירוע של פריצה וגניבה ייכלל תחת סעיף זה.

לאור האמור, בית המשפט פטר את המחסן מתשלום המס והורה על החזרת הערבות הבנקאית שניתנה לצורך עיכוב הליכים עד לבירור המקרה, וגם חייב את רשות המכס בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 60 אלף שקל.