בית המשפט: הטלת אחריות אישית על בעלי מניות בגין חוב למוביל הימי

ביהמ"ש קבע כי עצם משיכת הכספים מקופת החברה על ידי בעלי המניות לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם, והעדפתם האישית על פני הנושים האחרים מהווה של חוסר תום לב חמור ואף עולה כדי הברחת נכסים


00:00 ,31.08.2010 מאת: מערכת פורט2פורט

ביהמ"ש קבע כי עצם משיכת הכספים מקופת החברה על ידי בעלי המניות לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם, והעדפתם האישית על פני הנושים האחרים מהווה של חוסר תום לב חמור ואף עולה כדי הברחת נכסים
 
מאת עו"ד גיל נדל
 
לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב הדן בהטלת אחריות אישית על מנהלים ובעלי מניות בחברה העוסקת בשילוח בינלאומי.
 
במקרה זה דובר במוביל ימי שסיפק שירותי הובלה ימית לחברת שילוח בינלאומי. לטענת המוביל צברה החברה חובות כלפי המוביל בסך של 46,459 דולר וזאת בהתאם לחשבוניות ושטר מטען מסוג של Bill of lading או Sea waybill. בנוסף טען המוביל, כי החברה צברה חוב בסך של 16,514 דולר בגין השהיית מכולה מעבר לזמן הקצוב (417 ימי חיוב) ושלא הושבה למוביל הימי. החברה לא שילמה בגין שירותים אלו ועל כן הגיש המוביל הימי תביעה כנגד החברה בגין החובות.
 
לטענת המוביל הימי, ראשית ההתקשרות עם החברה הייתה באמצעות נציג ובעל השליטה בקבוצת חברות זרות הידועות בתחום השילוח הימי, וביניהם חברת האם של חברת השילוח הישראלית. בעל השליטה הציג את חברת השילוח כגוף כלכלי איתן ובלתי נפרד מקבוצת החברות הזרות. על כן, הסכים המוביל להתקשר בעסקה עם החברה למתן שירותי הובלה ימית תוך מתן תנאי תשלום ואשראי מיוחדים.
 
לטענת המוביל, בעל השליטה ניצל את מעמדו ורוקן את חברת השילוח מכספיה ורווחיה, באופן שרווחי פעילותה הועברו לידי אחת מקבוצת החברות הזרות, שבעל השליטה החזיק במניותיהן. לדבריו, מנהליה של החברה עשו בה כבתוך שלהם, רוקנו את קופתה מכל תוכן, דאגו לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם ולטובתם האישית בדמות משיכת כספים מחשבונה לחשבונם הפרטי, וזאת קודם לכיסוי התחייבויות אותן לקחו על עצמם כלפי נושי החברה.
 
לאור העובדה כי החברה רוקנה מרווחיה, לא נותר בידי המוביל אלא לתבוע גם את מנהלי ובעלי המניות שלה באופן אישי, וביקש להטיל עליהם אחריות אישית לתשלום חובותיה מכוח הרמת מסך ההתאגדות.
 
לטענת החברה, לגבי חלק מהמטענים לא צורף שטר מטען אלא Sea waybill אשר לטענתה מונפק במקום שטר מטען אך ורק כאשר דמי השילוח משולמים מראש. לטענתה, המטענים שולמו באיטליה בתנאי Freight Prepaid, מה שמעיד כי המטען שולם מראש. לגבי מטענים אחרים, טענה החברה כי היא אינה כלל המקבלת שלהם ועל כן אין היא מחויבת בתשלום.
 
כמו כן טענה החברה כי חלק מבעלי המניות אינם מחזיקים עוד במניותיה ולכן אין אפשרות לאכוף נגדם כל החלטה בעניין אחריות אישית. בנוסף טענה החברה כי אין חוזה מחייב בין הצדדים ולא נוהלו מגעים לצורך התקשרות כלשהי.
 
לעניין החוב בגין דמי השהיית מכולה, טענה החברה כי אין המוביל זכאי לתשלום שכן המוביל הימי עשה שימוש במכולה באותה תקופה שלגביה דרש את דמי ההשהיה.
 
בית המשפט קיבל את תביעת המוביל הימי לעניין חוב החברה בגין שירותי ההובלה ודחה את תביעתו לעניין דמי ההשהיה.
 
בית המשפט קבע כי בהתנהלות המוביל הימי לא נפל כל דופי. בית המשפט הוסיף וקבע כי המוביל הימי עמד בנטל ההוכחה לקיום אחריות אישית על בעלי מניות החברה ולמעשה לא נותק הקשר בין החברה ובעלי מניותיה ומנהליה כלפי שאלה חפצו להציג.
 
בית המשפט דחה את טענת החברה כי השימוש במונח Freight prepaid מעיד כי המטען שולם מראש. בית המשפט קבע כי מטרתו של התנאי הינה להורות כי אין התשלום מעניינו של הנמען. בית המשפט קבע כי החברה לא הוכיחה כי התשלום עבור המשלוח בוצע באיטליה.
 
בית המשפט קבע כי עצם משיכת הכספים מקופת החברה על ידי בעלי המניות לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם, והעדפתם האישית על פני הנושים האחרים מהווה של חוסר תום לב חמור ואף עולה כדי הברחת נכסים.
 
ובנוסף, הדגיש בית המשפט כי יחסי קירבה, שליטה וכפיפות של החברה לחברת האם באיטליה מעידים ומחייבים הרמת מסך, ומכאן שנושיה של חברה הבת יכולים להיות נושיה של חברה האם ולהיפך. לפיכך, היות ונעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בישראל בידי מי שמנהל את חברה האם בחו"ל, ואף הינו בעל המניות העיקרי שלה על מנת שלא לפרוע חובות או חמור מכך כדי להונות, אין מנוס אלא להסיר את חסינותם מאחריות נזיקית בגין אותן פעולות שעשו בכהונתם כמנהלים ובעלי מניות.
 
עם זאת, בית המשפט קבע כי המוביל לא עמד בנטל ההוכחה לעניין חוב החברה בגין דמי ההשהיה. בית המשפט קבע כי המוביל הימי  הסתיר מבית המשפט את העובדה כי עשה שימוש במכולה, וכי קיים חשד כי המוביל קיבל תשלום בגין השימוש במכולה. בית המשפט קבע כי התנהגות המוביל מהווה חוסר תום לב מצדו ועל כן דחה את תביעתו לתשלום בגין דמי ההשהיה.
 
בימ"ש חייב את החברה, מנהליה ובעלי המניות שלה בתשלום פיצויים בגובה 410,980 שקל, ובנוסף לכך חויבו מנהלי ובעלי המניות לשאת בעלות הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 81,000 שקל.
 
ת"א 49731-06 אמא סוכנויות ים מאוגדות בע"מ נ' דלתא נובל לוגיסטיקה בע"מ ואח'. ניתן ביום 20.7.10. ב"כ הצדדים: למוביל הימי - עו"ד גד שילר, ליבואן חברה - עו"ד דוד ביטון, עוה"ד אלעד כהן, עוה"ד רענן אנגל.
 
האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il