בית המשפט אישר גירעון שהוצא ליבואן אישי

עובדות המקרה: היבואן ייבא לארץ רכב מרצדס בייבוא אישי מגרמניה והצהיר בפני רשויות המכס כי שילם לחברה מגרמניה עבור הרכב 29,500 יורו. בהתאם לכך שילם מסי יבוא בסך של 174,859 שקל, והרכב שוחרר לידיו.

כמה חודשים לאחר מכן, בעקבות חשד, פנתה רשות המכס אל שלטונות המכס בגרמניה בבקשה לאימות נתונים. בעקבות הבדיקה התברר כי סכום התמורה שנרשם בחשבונית שהוצאה בגין יצוא רכבו של היבואן, ודווח לרשות המכס הגרמנית הוא 51,400 יורו.

לאור הפער שנמצא בין הדיווח בישראל לבין הדיווח בגרמניה, הוציאה רשות המכס ליבואן הודעה בדבר חיוב, במסגרתה נערך חישוב מחדש של המיסים על בסיס המחיר ששולם בהתאם לחשבונית החברה מגרמניה. היבואן נדרש לשלם תוספת מס, ריבית, הצמדה וקנס פיגורים בסך של 190,020 שקל. בעקבות הודעה זו, פנה היבואן לבית המשפט.

טענות הצדדים: לשיטת היבואן, מקום שבו רשות המכס קבלה, לאחר בדיקה, את המחיר שעליו הצהיר ברשימון הייבוא, היא מנועה מלשנות את החלטתה.

היבואן סבור כי נפל פגם בהחלטת הרשות המנהלית, וטען כי הוכיח באופן חד משמעי וכפי שהצהיר, שרכש את הרכב תמורת סך של 29,500, וכן הבדיקה שביצעה רשות המכס לא הייתה עניינית, הוגנת ושיטתית, ועל כן החלטתה אינה סבירה.

בנוסף טען היבואן, כי רשות המכס הוציאה את הודעת הגירעון ללא כל הסבר או נימוק, תוך שנשללה ממנו זכות הטיעון וכן אפשרות לערור על ההחלטה או להשיג עליה כדין.

רשות המכס הדגישה כי לשיטתה לא עלה בידי היבואן להוכיח את טענתו לפיה שילם עבור ייבוא הרכב ארצה סך של 29,500 יורו, וכי הייתה רשאית לסמוך קביעתה על תוצרי הבדיקה שהועברו מגרמניה. לאור האמור, היבואן לא הוכיח שנפל פגם בהודעת הגירעון שיש בו כדי לבטל אותה.

בנוסף טענה רשות המכס, כי אין הוראת חוק המחייבת עריכת הליך שימוע לפני הוצאת הודעת הגירעון ומשכך, לא נפגעה כל זכות של היבואן.

דיון והכרעה: בית המשפט הבהיר כי בהתאם לדין, מקום שבו המחיר המוצהר אינו סביר בעיניו של פקיד המכס, יש ראשית לקבוע את ערך הטובין על פי המחיר ששולם בפועל, ולא על פי סבירות המחיר.

סעיף 2 לחוק מסים עקיפים מסמיך את רשות המכס להוציא הודעת גירעון על סמך ראיות שנתגלו לאחר שחרור הרכב מפיקוחה, וזאת בתוך פרק זמן של חמש שנים מיום שבו נתהווה החסר. במקרה דנן הודעת הגירעון הוצאה בחלוף כשנה וארבעה חודשים מיום שחרור הרכב, ונראה כי רשות המכס פעלה בתוך זמן סביר מיום שהגיעו לידיה הראיות שנתגלו. היבואן לא הוכיח כי שילם את המכס המגיע או שהגיש הצהרה כדין בגין הרכב.

רשות המכס, כרשות מנהלית, מחויבת לקבל החלטה סבירה המבוססת על תשתית עובדתית הולמת ומתאימה. התערבות בתי המשפט בהחלטת הרשות המנהלית, תיעשה רק במקרים חריגים של חוסר סבירות מהותי או קיצוני.

לאחר שמיעת הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת הרשות המנהלית לפיה המחיר ששולם עבור הרכב הוא 51,400 יורו היא החלטה סבירה, הנסמכת על תשתית עובדתית הולמת, שכוללת את תוצרי חקירת המכס הגרמני.

בענייננו, החלטת הרשות ניתנה בהתאם למחיר ששולם בפועל על הרכב, שעליה אין זכות ערר לוועדת ערר לפי תקנות המכס. בית המשפט קבע, כי בשים לב לכך, שמדובר במקרה שבו רשות המכס אישרה לאחר בדיקה את המחיר שעליו הצהיר היבואן, והחליטה בהסתמך על נתונים חדשים שהובאו בפניה לשנות את קביעת המחיר, יתכן שנכון היה לשקול קיום הליך שימוע, אף בהיעדר חובה בחוק. אולם, בנסיבות העניין, בית המשפט לא מצא כי נפגעה זכותו של היבואן, משניתנה לו האפשרות לפרוש את מלוא טענותיו במסגרת הליך זה ומשאלה נבחנו בזהירות המתבקשת ותוך שהובא בחשבון כי לא נתקיימו הליכי ערר או שימוע קודמים. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת רשות המכס היא סבירה, ואין מקום להצהיר על בטלותה של הודעת הגירעון.

ת״א 4018-06-16 כהן נ׳ בית המכס חיפה. פסק דין מיום 28.7.19. בפני כב׳ השופטת שרון צנציפר הלפמן.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי, וסגן ראש מחלקת מיסים בטלפון 03-6089979 או במייל  [email protected].