בית המשפט: אין הסכם בלעדיות? אין צו מניעה נגד יבוא מתחרה

בהחלטה שניתנה לפני מספר חודשים, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, כי לא יינתן צו מניעה זמני שיאסור על יבואן לייבא לישראל מוצרים לכיבוי אש מסין. יבואן אחר טען שהינו המפיץ הבלעדי של מוצרים אלה ושהיבוא על ידי גורם אחר מפר את הבלעדיות, אך הטענה נדחתה.

מדובר בהחלטה שניתנה בסעד זמני ובית המשפט ימשיך לדון בתיק העיקרי מבלי שיינתן צו מניעה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת א.מ.ק.ו. הנדסה בע"מ ("המפיץ") עוסקת בייבוא והפצת מערכות כיבוי אש מתוצרת החברה הסינית "נינגבו". לטענת המפיץ, הוענקו לו זכויות הפצה בלעדיות במדינת ישראל לתקופה של 7 שנים. לאחר שנודע למפיץ כי חברת שמואל מאיר ובנו סחר בע"מ ("המפיץ המתחרה") מייבאת אף היא את מוצריה של חברה סינית בשם "בסטלוק" שכתובתה ומספרי הטלפון שלה, זהים לאלה של חברת נינגבו, הגיש המפיץ בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המפיץ המתחרה לייבא את מוצרי חברת נינגבו לישראל ולשווקם.

המפיץ טען, כי המוצרים אותם מייבא המפיץ המתחרה זהים למוצרי חברת נינגבו ושמה השונה של החברה הוא למראית עין בלבד. לטענת המפיץ, בכך גורם המפיץ המתחרה לחברת נינגבו להפר את הסכם ההפצה הבלעדי עימו, כלומר- נטען כי המפיץ ביצע עוולה של גרם הפרת חוזה.

המפיץ המתחרה טען, כי החוזה עליו מבקש המפיץ לבסס את זכותו נכרת עם חברה בשם "שנחאי", ועל כן אין המפיץ יכול מכוחו של חוזה זה לבקש סעד זמני שיאסור יבוא לישראל של מוצרי חברה אחרת- חברת נינגבו. טענה נוספת שהעלה המפיץ המתחרה היא, שהמפיץ לא עמד בהתחייבויותיו על פי החוזה עם חברת שנחאי, ולכן כלל אין לו בלעדיות על ייבוא והפצת המוצרים, אפילו מול חברת שנחאי.

החלטת בית המשפט המחוזי:

בית המשפט פסק כי במקרה זה, החוזה עליו סומך המפיץ את טענותיו נכרת עם חברת שנחאי. לעומת זאת הסעד הזמני לו עותר המפיץ, מבוקש בקשר למוצרי נינגבו – חברה אחרת עימה אין למפיץ הסכם בכתב, ולכן לא ניתן להעניק למפיץ את הסעד הזמני אותו הוא מבקש.

כמו כן, התעורר ספק גדול לגבי זכותו של המפיץ לבלעדיות גם מול חברת שנחאי, עקב אי עמידתו בתנאי החוזה עם חברת שנחאי.

בית המשפט חזר על כך שהכלל הוא, שזכויות הפצה בלעדיות הן זכויות חוזיות ואין מדובר בזכויות קניין. לכלל זה יש חריגים, המאפשרים מתן צו מניעה זמני להגנת זכויות הפצה בלעדיות, מקום בו היבואן המקביל (המפיץ המתחרה) מתנהג בצורה פסולה ובלתי הוגנת. במקרה הנדון לא ניתן לקבוע בשלב זה, שהמפיץ המתחרה התנהג בצורה פסולה, ולפיכך נדחתה הבקשה למתן סעד זמני והמפיץ חויב בתשלום הוצאות של 10,000 ש"ח.

[ת.א. (מחוזי חיפה) 48311-05-13 א.מ.ק.ו. הנדסה בע"מ נ' שמואל מאיר ובנו סחר בע"מ, החלטה מיום 30.5.13, השופט יצחק כהן];