ביקורת קשה על רשות המכס בעקבות הפרת חובותיה כלפי האזרח

החלטתו הטרייה של בית משפט השלום ברמלה מספקת דוגמה טובה לחשיבות הביקורת השיפוטית של בתי המשפט על הרשות המינהלית ועל היקף חובותיה של הרשות כלפי הציבור והיבואן
 
"אני סבורה כי כל חברה מתוקנת נשענת כתנאי בלעדיו אין, על אמון הציבור ברשות. אמון זה מותנה, בין היתר, בסבירות פעולותיה ודרך קבלת החלטות הרשות כפי שהן נצפות על ידי האזרח. כמו כן זה המקום לציין כי במקרה דנן אין עסקינן בפגם בודד, זה או אחר, שנפל בפעולת הרשות אלא במספר ליקויים המשתלבים זה בזה והמכוונים לתוצאה בתיק זה".
 
לא בכל יום אנו נתקלים בפסיקה המותחת ביקורת חריפה על התנהגות המדינה בכלל, ורשות המכס בפרט. החלטתו הטרייה של בית משפט השלום ברמלה מספקת דוגמה טובה לחשיבות הביקורת השיפוטית של בתי המשפט על הרשות המינהלית, ועל היקף חובותיה של הרשות כלפי הציבור והיבואן. הדברים כל כך חריפים, שהדבר הנכון שיש לעשותו הוא להביא את דברי בית המשפט ככתבם וכלשונם.
 
באותו עניין דובר באדם שביקש לעבור במעבר הכניסה לישראל בנמל התעופה בן גוריון, מבלי שדיווח על כך שהוא מחזיק בידיו סך של 357,000 שקל. באותו מועד נתפס הסכום הכולל בידי רשות המכס. אותו אדם נחקר ונגבו ממנו הודאות באזהרה. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה יושב לאזרח סך של 90,000 שקל (שבגינו לא עומדת חובת דיווח), ולגבי היתרה יתקיים דיון בוועדה. ביום 7.8.08 התקיים הדיון בוועדה להטלת עיצום כספי, וביום 10.8.08 נשלחה הודעה בדבר ההחלטה להטלת עיצום כספי בשיעור של 200,000 שקל. כבר עתה נציין כי רק ביום 25.8.08 נחתמה החלטת הוועדה והועברה לאזרח בסמוך לאותו מועד בליווי פרוטוקול הדיון.
 
האזרח ערער ביו היתר על סבירות החלטתה של הרשות המינהלית – הוועדה להטלת עיצום כספי בראשות מר רפי גבאי, גובה המכס נתב"ג.
 
וכך קבע בית המשפט:
 
"מר גבאי אינו עובד המכס הבלעדי אשר יכול לשמש כיו"ר ועדה להטלת עיצום כספי ולא נטען כי הוא עובד המכס והמע"מ היחידי אשר יכול לטפל בעניינם של הנכנסים ויוצאים מנמל התעופה. מתוך הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה עצמה למתן ארכה להתכנסות הועדה (נספח ז' לעיקרי טיעון המשיבה) עלה כי ישנו יו"ר נוסף לועדה (מר משה כהן), וגם מתוך שכך נדמה כי עמדו בפני המשיבה דרכי פעולה נוספות ואחרות. ...  במקרה שבפני החשש הוא כי שיקול דעתו של יו"ר הועדה תושפע ממעורבותו בתהליכים קודמים והיקף שיקול הדעת שניתן לוועדה הוא רחב מאוד.
 
      המשיבה כגוף ציבורי, מחויבת לאמות מידה של שקיפות, אובייקטיביות וניקיון כפיים הבאים לידי ביטוי, בין היתר, בדרך שבה מתקבלות החלטותיה. לצורך כך, אני סבורה כי חייבת להתקיים הפרדה ברורה בין הגורמים המבצעים בשטח לבין הגורם המכהן כטריבונל מנהלי המקבל בסופו של יום החלטה בעניינו של האזרח, בוודאי כאשר אין מניעה לבצע את אותה הפרדה. 
 
      לאמון שנותן הציבור בהחלטות הרשות המנהלית יש חשיבות עצומה. אמון זה מותנה, בין היתר, גם בחזות פני הדברים, דהיינו באופן שבו אדם מן הציבור רואה את דרך התנהלות הרשות. במקרה זה שבפני אני סבורה כי דרך התנהלות המשיבה אינו עומד בקנה אחד עם המטרה לשימור אותו אמון....
 
מהותית, נפל פגם של ממש בדרך התנהלות המשיבה בעניין זה. תמוהה עד מאוד העובדה כי המשיבה מצאה לנכון לקבוע כי המערער ישלם סך של 200,000 שקל, אך הנימוקים לכך ניתנו רק כשבועיים לאחר מכן. ויש להדגיש, לא מדובר במצב שבו הנימוקים נמנו באותו מועד ורק הוקלדו לאחר מכן, אלא שהנימוקים ניתנו לאחר שנתקבלה ההחלטה....
 
בית המשפט העליון קבע לא אחת כי החלטותיה של הרשות צריך שיהיו מנומקות וזאת על מנת להבטיח שקיפות כמו גם אפשרות בחינת  סבירות החלטותיה של הרשות. ואולם הנימוק הוא השורש והבסיס לקבלת ההחלטה ולא הפרי הנובע ממתן ההחלטה. דומה המקרה דנן למצב שבו נורה חץ ולאחריו מצוירת סביבו המטרה. מתוך שכך יש להסיק כי בפועל נתקבלה החלטות הרשות ללא נימוקים, ומכאן שהיא פגומה מהותית. ...
 
אני סבורה כי כל חברה מתוקנת נשענת כתנאי בלעדיו אין על אמון הציבור ברשות. אמון זה מותנה, בין היתר, בסבירות פעולותיה ודרך קבלת החלטות הרשות כפי שהן נצפות על ידי האזרח. כמו כן זה המקום לציין כי במקרה דנן אין עסקינן בפגם בודד, זה או אחר, שנפל בפעולת הרשות אלא במספר ליקויים המשתלבים זה בזה והמכוונים לתוצאה בתיק זה." 
 
 בשורה התחתונה, בית המשפט ביטל את החלטת הוועדה והורה לכנס ועדה חלופית. כמו כן, המדינה חויבה בהוצאות בגובה 7500 ש"ח. (ב"ש (שלום – רמלה) 5080/08, אמין נ' מ"י, החלטה מיום 16.9.08, למערער – עו"ד כהן, למדינה – עו"ד מוראל ) .
 
כפי שכתבנו לא אחת לרשויות השלטון יש חובות כלפי האזרח: חובת ההגינות, חובת ההנמקה, החובה לשמוע את האזרח ועוד.
 
חובת ההגינות: "היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד", כתב שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסיקת בג"צ שהתייחסה לאגף המכס והמע"מ. "...השלטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד - יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו - לא ישווה לו ולא ידמה לו". מסיבה זו, הדגיש השופט חשין, חלה על הרשויות חובת ההגינות.
 
קבלת החלטה על בסיס תשתית עובדתית מתאימה: החלטת הרשות חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מתאימה, והיא אינה יכולה להתקבל על סמך נתונים חלקיים ובלתי מספקים. "החלטתה של רשות סטטוטורית", קבע בג"צ בעתירה נגד שר המשפטים, "...חייבת להישען על נתונים בדוקים היכולים לשמש תשתית סבירה להחלטתה ומבססים אותה...". "בחינה נכונה ומקצועית של העובדות היא לב לבה ומהותה של תקינות קבלת ההחלטה המינהלית", קבע בית משפט מחוזי בתביעה נגד שר המסחר והתעשייה.
 
זכות עיון במסמכי הרשות: זכותו של כל אזרח לעיין במסמכי הרשויות (אלא אם הדבר פוגע באינטרס ציבורי חשוב). בפסק דין שנתן בשנת 2004 בית המשפט העליון נקבע כי זכות העיון של הנישום במסמכי רשות המס ששימשו להחלטה נגדו הינה כלל מחייב, וכי רק במקרים חריגים (כגון חשש לשיבוש הליכי חקירה) לא ייחשף החומר בפני האזרח. נקבע שם, בין היתר, כי "הנחת המוצא היא כלל הגילוי... החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות המס במחלוקתה עם האזרח".
 
קבלת מידע מהרשות: באמצע שנת 1999 נכנס לתוקף חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, המעגן את זכותו של כל אזרח ותושב ישראל לקבל מידע המצוי בידי רשויות ציבוריות בישראל. מדובר ב"כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". הגדרת "רשות ציבורית" כוללת רשימה ארוכה מאד. לדוגמא: ממשלה ומשרדי ממשלה, רשויות מקומיות, הכנסת, ועוד. על מנת לקבל את המידע צריך המבקש להגיש בקשה לממונה על חופש המידע. המבקש אינו חייב לציין מדוע הוא מבקש את המידע. קיימים חריגים לחובתה של הרשות למסור מידע. למשל: כאשר על הרשות מוטלת חובת סודיות כלפי גורם אחר, כאשר גילוי המידע מהווה פגיעה בפרטיות ועוד. 
 
החובה לנמק: רשויות השלטון חייבות לנמק את החלטותיהן, ואינן יכולות לצאת ידי חובה בהחלטות סתמיות. בג"צ קבע כי חובת ההנמקה חלה לא רק על בית המשפט, אלא על רשויות מינהליות באשר הן. גם בעבר מתח בית המשפט ביקורת קשה על רשות המכס, שהטילה היטל בלא לנמק אותו במידה מספקת: "...המשיב (=רשות המכס) נהג במקרה זה בצורה הראויה לביקורת רצינית, שכן בהחלטתו על הטלת ההיטל הוא לא ציין את הבסיס החוקי להטלת ההיטל ולא את דרך החישוב, ובכך העמיד את המערערת במצב "קפקאי" שעליה להתגונן בפני חיוב שמהותו כלל אינה ברורה".
 
החובה לקיים שימוע: אחת החובות החשובות של רשות שלטונית היא החובה לשמוע את האזרח לפני קבלת החלטה שפוגעת באינטרס מוגן שלו (זכויות קניין, חופש העיסוק ועוד). הנה דברים שאמר בית המשפט העליון כשקיבל את ערעורה של חברה בעניין זה: "...היות שההחלטה לחלט את הטובין פוגעת בקניינן... קמה להן הזכות להישמע בפני המכס בטרם תתקבל החלטת החילוט, ומנגד מוטלת על המכס החובה לאפשר להן לממש זכות זו".
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il.
 
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.tradelibrary.co.il