ביצת ההפתעה שהגיעה לבית המשפט המחוזי בלוד

הנה סיפור יפה על יבוא מקביל של מממתקי פררו, ועל בקשה לתובענה ייצוגית בענייני כשרות - שנדחתה.

יבואן ייבא את הממתקים ביצת קינדר וקינדר בואנו (ועוד כמה), וסימן אותם ככאלו שיוצרו במפעל פררו שבפולין, בהשגחת רבנות ורשה ובאישור הרבנות הראשית. בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טען המבקש כי הממתקים לא יוצרו בפולין והם אינם כשרים, על פי פענוח הקוד המופיע על גבי המוצרים. המבקש טען כי לאמיתו של דבר הממתקים יוצרו במדינות אחרות באירופה - צרפת, בלגיה, גרמניה ואיטליה, והם אינם כשרים, שכן מוצרי פררו, גם אלו שמצויים תחת כשרות ה-OU (ארגון כשרות אמריקאי) חייבים להיות מסומנים בסימון OU, והמוצרים במקרה שלנו לא סומנו עם סימון ה-OU.

היבואן, שיוצג על ידי משרדנו, טען כי המוצרים יוצרו בפולין והינם אכן כשרים בהשגחת רבנות רשה ובאישור הרבנות הראשית. כמו כן, טען היבואן כי גם אם יתברר שהמוצרים אכן יוצרו במדינות אחרות באירופה, הרי שמפעלי פררו עומדים תחת כשרות ה-OU ועל כן המוצרים הינם כשרים, גם אם לא מוטבע עליהם סימון ה-OU.

בית המשפט המחוזי בלוד (כבוד השופטת א. שטמר) דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. מצד אחד, בית המשפט קיבל את עמדת המבקש כי המוצרים לא יוצרו בפולין. מצד שני, בית המשפט קבע כי היות ומדובר בהשגחה שנתית ולא השגחה צמודה, והיות ועל פי חומר הראיות התברר שמפעלי פררו נמצאים תחת השגחת ה-OU, הרי שגם אם סימון ה-OU אינו מופיע על גבי המוצרים, אין זה אומר שהמוצרים אינם כשרים.

בית המשפט ציין כי ״כיוון שדרישת הסימול היא כשלעצמה דרישה טכנית, שאינה נדרשת תמיד – אי עמידה בה אינה יכולה לשאת משמעות חמורה יותר, של הפרת דרישות התעודה או של הפרת דרישות הכשרות. כלומר שהמוצרים היו כשרים מבחינה הלכתית, ומבחינה טכנית לא נדרש סימול מסוים עליהם״.

בית המשפט נעזר בין היתר בכך שבמקרים אחרים הנוגעים גם למוצרים אחרים מתוצרת פררו לא דרשה הרבנות הראשית את סימול ה-OU על מוצרים שהיא אישרה את כשרותם מכוח תעודת הכשר של OU. הואיל והמוצרים היו כשרים במהותם מבחינה הלכתית, על פי כשרות ה-OU, קבע בית המשפט כי שלא ניתן לומר שהיבואן הפר את חוק איסור הונאה בכשרות.

ומה באשר להטעיה צרכנית? הרי ניתן לטעון כי הצרכן הוטעה לחשוב כי הממתקים מקורם בפולין והם כשרים בהשגחת הרבנות ורשה, בשעה שהממתקים יוצרו במדינות אחרות באירופה והם כשרים בכשרות ה-OU? בית המשפט דחה טענה זאת.

ביחס לכיתוב השגוי באשר למקום הייצור, קבע בית המשפט כי ״קשה להניח כי טעות זו גרמה לצרכן שומר הכשרות לחוש תחושות שליליות ממשיות כאשר למעשה היו המוצרים והמפעלים שבהם יוצרו – כשרים״.

וביחס לטענה בעניין כשרות ורשה מול כשרות ה-OU קבע בית המשפט כי ״לא נטען ולא הוכח שערכה של תעודת הכשרות של הרבנות בפולין גבוהה בעיני הצרכן מזה של תעודת הכשרות של OU. אם כך, מה לי כשרות ורשה ומה לי כשרות OU, אם שתיהן עומדות בדרישת הצרכן הרלוונטי? התפנית ה״טכנית״ בכשרות אינה יכולה להקים נזק תוצאתי שכולל פגיעה סובייקטיבית משמעותית״.

בהתאם לכך, ועל בסיס נימוקים נוספים, דחה בית המשפט את הבקשה, וחייב את המבקש בהוצאות של 20,000 שקל.

היבואן יוצג על ידינו - משרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן ושות, באמצעות עורכי הדין גיל נדל, עומר וגנר ושירלי סטרז׳בסקי.

ת״צ 44724-06-16 שוקרון נ׳ בראל אלון בע״מ, פס״ד מיום 6.1.22.