בין סמכויות התפיסה של רשות המכס לזכויות היסוד של יבואן

אחת מסמכויותיה של רשות המכס היא לתפוס טובין ששימשו לביצוע עבירה, או שנחשדים ככאלו. לעיתים תופסת הרשות כלי רכב, בין אם זה שימש להברחת טובין אחרים, ובין אם העבירה קשורה להליכי יבוא הרכב עצמו. במצב כזה נוהג בעל הרכב לפנות לבית המשפט ולבקש להמיר את התפיסה בערובה בשווי הרכב, תוך טענה לפגיעה קשה בזכויות היסוד שלו.

כיצד יאזן בית המשפט את זכויות היסוד למול סמכויות רשות המכס לתפוס טובין שנחשדים בביצוע עבירה?

מקרה התושבת החוזרת

גברת אחת ייבאה לישראל רכב BMW 630i, תוך שימוש בזכויותיה כתושבת חוזרת ומבלי לשלם את המסים בגינו, אך תוך הפקדת ערבות בנקאית בסך 120 אלף שקל.

הגברת נאלצה לקטוע את ביקורה בישראל ולשוב לצרפת בפתאומיות עקב בעיות בריאותיות של בעלה. במקום להפקיד את הרכב במשמורת המכס, היא הפקידה אותו בידי קרוב משפחה. הרכב נתפס על ידי המכס.

הגברת ביקשה לייצא את הרכב לחו"ל. לאחר שבקשתה נדחתה, היא פנתה לבית המשפט בטענה שתפיסת הרכב מהווה פגיעה קשה בזכויותיה וכי ניתן להמיר את תפיסתו בערובה.

רשות המכס טענה שיבוא הרכב נעשה באמצעים בלתי כשרים, כאשר הגברת היא אשת קש בלבד, שלא עושה שימוש ברכב, שיובא עבור אחר. המכס טען עוד שנעשה כבר ניסיון לייבא את אותו הרכב בעבר, תוך זיוף שנת ייצורו. לאחר שהדבר נכשל, יובא הרכב על שם הגברת וזכויותיה כתושבת חוזרת.

בית משפט השלום בהרצליה קיבל את טענת המכס, לאחר שהתקבל הרושם שהגברת היא אכן אשת קש ולא הבעלים האמיתי של הרכב. בית המשפט הגיע בשלב מקדמי למסקנה כזו, משום שהכתובת והטלפון שאותם מסרה הגברת בישראל היו של אותו אדם שניסה לייבא את הרכב בעבר, וכן אותו אדם הפקיד את הערבות. כמו כן, הגברת לא הציגה אישור רפואי בדבר מצבו של בעלה.

בית המשפט אבחן מקרה זה ממקרים אחרים, בהם כלי הרכב רק שימש לביצוע עבירה (למשל של הברחת סיגריות), ואז מוצדק להמיר את התפוס בערובה, לבין המקרה הנוכחי, בו הרכב עצמו הוא נשוא העבירה. אי לכך, נדחתה בקשתה להמיר את התפוס בערובה, אך מבלי לחייב את הגברת בהוצאות משפט.

במקרה הנ"ל ביקשה הגברת להיתלות בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שעיגן את מעמדה של הזכות לקניין כזכות חוקתית על מנת לתקוף את פעולת המכס.

יצוין, כי סעיף 191 לפקודת המכס מותיר בידי מינהל המכס שיקול דעת האם להמיר תפוס בערובה, ולא מדובר בסמכות שבחובה. סעיף זה קובע: "המינהל יכול להרשות שכל אונייה, כלי הובלה, או טובין שנתפסו יימסרו לידי התובע לאחר שנתן ערובה על תשלום שוויים אם יוחרמו".

במקרה זה, דחה בית המשפט את הטענה, אולם במקרים אחרים בעבר טענה זאת אכן התקבלה ובית המשפט הורה לשחרר את התפוס תמורת הפקדת ערובה.

חילוט רכב הבן

במקרה שנדון בשנת 2005 הורה בית משפט השלום בחיפה לרשויות המכס להשיב לבן את רכבו שחולט, לאחר שאביו נתפס נוהג בו ונושא עימו פקטים של סיגריות, עליהן, לטענת המכס, לא שולם מס קנייה.

הפוקוס הסלולרי

מקרה נוסף בו הורה בית המשפט לרשויות המכס להשיב רכב שחולט לבעליו, לאחר שנתפסו ברכב טובין מוברחים, התרחש בשנת 2007. במקרה זה הורה בית המשפט לרשויות המכס להשיב לבעליו רכב פורד פוקוס שחולט לאחר שנתפסו בו מכשירים סלולריים ואביזרים נלווים, שלפי החשד הוברחו. במקרה זה קבע בית משפט השלום בתל אביב כי החברה שהינה בעלת הרכב כלל לא ידעה שהרכב שימש להובלת הטובין המוברחים. גם במקרה זה התבסס בית המשפט על הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ההבדל בין מקרים אלה למקרה של התושבת החוזרת, כפי שצוין קודם לכן, הוא שבמקרים אלה הרכב היווה רק אמצעי לביצוע העבירה, בעוד במקרה של הגברת, הרכב, על פי החשד, הוא נשוא העבירה.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.   * עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il