בימ״ש השלום דחה תביעה להחזרת תשלומי מכס ששולמו על נייר מיובא

עובדות המקרה: בחודשים נובמבר - דצמבר 2017 ייבאה התובעת משלוחי נייר מהודו ואינדונזיה, אשר סווגו בעת היבוא כפטורים מתשלום מסי יבוא. בבדיקה פיזית שנערכה למשלוחי הנייר, החליטה הנתבעת  - רשות המסים - כי הסיווג שגוי, ויש לסווגם תחת פרט מכס הכולל תשלום מסי יבוא. התובע נאלץ לקבל את עמדת רשות המסים ולסווג את הנייר ככזה הכולל תשלום מסי יבוא והגיש תביעה כנגד רשות המסים להשבת מסי יבוא ששילמה בגובה של כ-1.5 מיליון שקל. 

טענות הצדדים: לטענת התובעת, הסיווג שסיווגה את הנייר כפטור מתשלום מסי יבוא הוא הנכון, שכן יותר מ-10% מהמשקל של הנייר המיובא עשוי מסיבים המתקבלים בתהליך מכני או בתהליך כימי-מכני, ועל כן יש לסווג את הנייר בהתאם לפרט המכס הרלוונטי, אשר אינו חייב במס. לגבי התהליכים שעובר הנייר, טענה התובעת כי תהליך ייצור הנייר מורכב משני שלבים - בשלב הראשון, עובר העץ עיבוד מכני (גריסתו לשבבים ושיוף) ולאחר מכן, עובר טיפול כימי. כלומר, הפן המכני בייצור הסיבים הוא בגריסת העץ לשבבים, והוא קודם לשלב הכימי שבייצור הסיבים. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי הנייר אינו מכיל סיבים שכאלה, ולכן בהתאם לפרט המכס המתאים והרלוונטי, הנייר חייב במסי יבוא.

בנסיבות הללו, בית המשפט נדרש להכריע מאיזה סיבים עשוי הנייר, כלומר - אם משקל הסיבים שיוצרו בתהליך ״מכני״ או ״כימי מכני״ הוא למעלה מ-10% ממשקל הנייר - ומכאן שמשקל הסיבים שיוצרו בתהליך ״כימי״ בלבד הם למטה מ-90% ממשקל הנייר - הסיווג הוא כעמדת התובעת; ואם משקל הסיבים שיוצרו בתהליך ״מכני״ או ״כימי מכני״ הם 10% ומטה ממשקל הנייר - ומכאן שמשקל הסיבים שיוצרו בתהליך ״כימי״ בלבד הם 90% ומעלה ממשקל הנייר - הסיווג הוא כעמדת הנתבעת. הן התובעת והן הנתבעת הגישו חוות דעת מומחים העוסקים בשאלת הרכב הנייר והתהליכים שעובר.

הכרעת בית המשפט: בית המשפט דחה את תביעת התובעת. בית המשפט קבע, ראשית, כי התובעת אינה עקבית לגבי השאלה, מהו הפן המכני בייצור הסיבים שמהם מורכב הנייר, תוך ציון העובדה כי ייצור כימי של הסיבים אינו זה שמועיל לתובעת, שכן על מנת להיות פטורה מתשלום המכס, על התובעת להראות שלמעלה מ-10% ממשקל הנייר מקורו בסיבים שיוצרו באופן מכני או כימי מכני - כלומר, על התובעת להצביע על פן מכני בייצור הסיבים, אשר נעשה לאחר השלב הכימי. כזכור, התובעת טענה כי השלב המכני - גריסת ושיוף העץ - נעשה לפני השלב הכימי, כאשר בית המשפט עמד על כך שהתובעת שינתה את גרסתה במהלך המשפט ובניגוד לטענותיה בכתב התביעה טענה שהשלב המכני נעשה לאחר השלב הכימי.

כמו כן, הסתבר במהלך המשפט שהתובעת סיווגה את הנייר בעבר כטובין החייבים במסי יבוא, ובמהלך השנים שינתה את הסיווג בעצת סוכן המכס שלה, לפי טענתה. לאור האמור, קבע בית המשפט כי התובעת עצמה סברה בתחילה שהסיווג הנכון לנייר הוא כעמדת המכס, עוד בטרם שינתה את הסיווג לסיווג שאינו חייב במסי יבוא.

שנית קבע בית המשפט, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי הנייר עובר תהליך מכני לאחר התהליך הכימי, כאשר מסמכים שהביאה מהיצרן האינדונזי מתייחסים אך ורק לשלב הכימי שעובר המוצר. עוד עולה מאותם מסמכים, כי היצרן האינדונזי עצמו מתייחס לסיווג של הנתבעת כסיווג הנכון של הנייר. כלומר, המסמכים שהובאו דווקא תומכים בעמדת הנתבעת.

לבסוף, בניתוח חוות דעת מומחי הצדדים, העדיף בית המשפט את חוות הדעת של הנתבעת, שכן בחוות הדעת מטעם התובעת, עליה מוטל נטל ההוכחה, הייתה חסרה התייחסות לנושאים מהותיים ביחס לנייר, כאשר במהלך חקירת המומחה מטעם התובעת, לא נמצא הסבר משכנע לחוסרים אלה.

בנסיבות הללו, דחה כאמור בית המשפט את התביעה, והשית על התובע הוצאות משפט לטובת המדינה בסך 65,000 שקל.

ת.א. (הרצ') 24427-04-18 (פורסם בנבו, 2.4.2023). את התובע ייצג עו"ד אהוד קרונפלד; את הנתבעת ייצגה פרקליטות מחוז תל אביב.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים. בדוא"ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.