ביהמ״ש: חוק איסור פרסומת של מוצרי טבק אינו חל על יבוא אישי

בית המשפט קבע כי הוראות חוק איסור פרסומת של מוצרי טבק אינן חלות על ייבוא אישי של סיגרים עד כמות של 250 גרם שיובאו באמצעות הדואר. בית המשפט קיבל את טענות התובע וחייב את רשות המסים להחזיר לו את החבילה


11:23 ,05.12.2022 מאת: עו״ד גיל נדל, עו״ד רנון גורן

רקע: תובע הגיש תביעה נגד רשות המסים להחזרת חבילת סיגרים לשימוש אישי שהזמין בדואר, אשר נתפסו על ידי המכס בטענה כי נעברה עבירת סימון מוצרי עישון.

 

עובדות המקרה: התובע הזמין באמצעות האינטרנט חבילת סיגרים לשימושו האישי מחנות בארה״ב. החבילה הגיעה לישראל באמצעות הדואר. ברקע הדברים יש לציין כי המחוקק נרתם לצמצום העישון באמצעות הטלת מגבלות על פרסום מוצרי עישון וחובת סימון ואזהרה על מוצרי העישון הנמכרים לציבור, במסגרת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, תשמ״ג-1983 (להלן: ״חוק איסור פרסומת״). הנתבעת, רשות המסים, החליטה לתפוס את החבילה ולחלטה בטענה שהסיגרים אינם מסומנים בהתאם לחוק איסור פרסומת.

 

טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא אינו נכלל בגדר ההגדרות שבחוק, שכן הוא אינו משווק או מפרסם ולכן החוק לא חל עליו. לטענתו, החנות בארה״ב אינה מחויבת לסמן את מוצריה על פי החוק, ואין זה הגיוני כי הוא לא יוכל להזמין מוצרים לסוג זה לשימושו האישי בלבד. התובע מוסיף וטוען כי החוק ביקש להחיל עצמו על שיווק מסחרי של מוצרי עישון ולא על ייבוא מוצרים בקנה מידה קטן. עוד הוא טוען כי הנתבעת עצמה מפרסמת כי ייבוא של סיגרים לצריכה עצמית הוא מותר על פי דין.

 

הנתבעת לעומת זאת, טוענת כי לפי פקודת המכס נאסר על אדם לייבא טובין שייבואם נאסר בפקודה או בכל חוק אחר שהוא בר תוקף בישראל באותה שעה, ובמסגרת זו נכלל גם חוק איסור פרסומת. לפיכך, ביבוא טובין שהם מוצרי טבק יש לעמוד בדרישות והוראות חוק איסור פרסומת, ובהן דרישות הסימון והאזהרה על גבי מוצרי טבק.

 

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יבוא הסיגרים על ידי התובע כלול בהגדרת ״שיווק״ על פי החוק. הנתבעת מדגישה כי קיים פטור ממס ומסימון לגבי הכנסת סיגרים בכניסה לישראל במעבר יבשתי או אווירי במסלול הירוק בכמות של עד 250 גרם לאדם בוגר, אך פטור זה אינו חל על ייבוא באמצעות הדואר.

 

הכרעת בית המשפט: בית המשפט בחן האם להחיל על יבוא אישי באמצעות הדואר את החובות הקבועות בחוק איסור פרסומת, ודחה את עמדת רשות המסים בסוגייה. כך, מציין בית המשפט כי יבוא אישי של סיגרים עד 250 גרם לאדם בוגר פטור ממס ואף פטור מתחולת הוראות חוק איסור פרסומת ככל שמדובר בהכנסתם לישראל במעבר יבשתי או אווירי במסלול הירוק של המכס. דהיינו, המחוקק הגדיר משקל שמהווה חזקה לכך שמדובר ביבוא אישי באופן שאינו מצריך מרשויות המדינה והמכס לבחון כל מקרה לנסיבותיו ומאפשר הבחנה פשוטה וקלה בין יבוא שחלות עליו הוראות החוק לכזה המקבל פטור מהוראות החוק.

 

עוד מציין בית המשפט כי באופן כללי יש לומר כי מחוקק המשנה הסיר מגבלות, תנאים וצורך בהשגת רישיונות לטובין המיובאים בייבוא אישי. במסגרת זו הוגדר ייבוא אישי באמצעות פרמטרים ברורים וקלים לבחינה ואכיפה.

 

ממשיך ומציין בית המשפט כי הנתבעת לא סיפקה טעם בטיעוניה מדוע יש להבחין לעניין יבוא סיגרים בין יבוא אישי במעבר יבשתי או אווירי לבין יבוא אישי באמצעות הדואר, שאז חלות הוראות החוק מהגרם הראשון, כאשר ייתכן שניתן להסביר זאת בחשש מעקיפת הוראות החוק באמצעות פיצול הזמנת מוצרי עישון לצרכים מסחריים להזמנות קטנות רבות שיהיו פטורות מתחולת הוראות החוק.

ברם, בית המשפט סותר את החשש, בכך שקובע כי גם הכנסת משלוחים במעבר אווירי או יבשתי ניתן לפצל למספר רב של משלוחים קטנים ולעקוף את החוק; כי חשש זה רלוונטי יותר לאכיפת תשלום המס המוטל על מוצרים אלו; כי הוראות החוק מציבות רשת ביטחון נוספת כאשר הן אוסרות על שיווק ומכירה של מוצרי עישון שאינם עומדים בהוראות החוק; וכי לרשויות המכס יש דרכים להתמודד עם עקיפות חוק מעין אלו, כמו למשל כאשר צרכנים מפצלים הזמנות למספר חבילות על מנת להתחמק מתשלום מכס.

 

לכן בית המשפט הגיע למסקנה כי מבחינה תכליתית יש לאמץ את ההבחנה שערך המחוקק באשר ליבוא אישי של סיגרים עד לכמות של 250 גרם לאדם בוגר כפטורה מתחולת הוראות החוק גם לגבי יבוא אישי באמצעות הדואר, תוך קביעה כי קשה להצדיק מהבחינה התכליתית את האבחנה שמבקשת הנתבעת לעשות בין סוגי היבוא האישי.

 

בית המשפט המשיך ובחן את לשון חוק איסור פרסומת כדי לבסס קביעה זו ופסק כי לשון החוק מאפשרת את התוצאה אליה הגיע, מאחר שבהתאם לפרשנות התכליתית אין מקום להבחין, לצורך דרישות חוק איסור פרסומת, בין יבוא באמצעות הדואר ליבוא באמצעות מעבר גבול, ועל כן יש לבחור בפרשנות שפוטרת מתחולת החוק כל יבוא סיגרים הפטור באופן עקרוני מתשלום מכס, ללא רלוונטיות לשאלה האם הפטור ניתן במעבר גבול או במשלוח דואר, וללא רלוונטיות לשאלה האם במקרה הספציפי זכאי המייבא לפטור מתשלום מכס.

 

בנסיבות הללו, קיבל בית המשפט את טענות התובע וחייב את רשות המסים להחזיר לו את החבילה.

 

ת״א (י-ם) 61060-03-22 גיא שמש נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.8.2022)

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא״ל [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.