תקציר: בסקירה זו נתאר את החלטת בית הדין באיחוד האירופי שדנה במקרה בו המכס הגרמני דרש מיצרנית רכב מובילה באירופה לכלול בערך עסקה גם עלויות פיתוח תוכנה ולא רק את ערך הטובין עצמם. בית המשפט קבע כי הצדק עם רשות המכס, בעיקר מפני שלא ניתן לתפעל את המוצר הבסיסי, יחידות בקרה לרכבים, ללא התוכנה.
עובדות המקרה: כלי הרכב המיוצרים על ידי יצרנית הרכב כוללים יחידות בקרה פנימיות אשר מיוצרות ע״י יצרנים מחוץ לאיחוד האירופי, ונרכשות על ידה ומיובאות לגרמניה. תפקידן של יחידות הבקרה הוא לשלוט על מכשירים שונים בתוך הרכב. יצרנית הרכב מייצרת בעצמה תוכנה ייעודית אשר מותקנת ביחידות הבקרה, כאשר לפי הסכמים בינה לבין יצרני יחידות הבקרה, אלו מקבלים לידיהם בחינם את התוכנה כדי לבצע בדיקות טכניות שונות ליחידות הבקרה טרם הפצתן.
במסגרת בדיקת המכס הגרמני, התברר כי יצרנית הרכב מצהירה שערך יחידות הבקרה הינו ערך היחידות עצמן בלבד, מבלי לכלול את ערך עלויות פיתוח התוכנה (המותקנת עליהן כאמור).
הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט: סעיף 71(1)(b) לקוד המכס האירופי, קובע כי ערך עסקה לצורכי מכס הינו המחיר ששולם בפועל בעד הטובין, בתוספת ערכם המוערך של טובין/שירותים שסופקו בחינם מהקונה למוכר (ככל שערך זה אינו מגולם במחיר ששולם בפועל). טובין/שירותים כאלה יכולים להיות בין היתר חומרים, רכיבים, חלקים ופריטים דומים המשולבים בטובין.
בית המשפט קבע כי ערך עסקה נועד לשקף את הערך הכלכלי האמיתי של הטובין, כולל רכיבים בעלי ערך שמשולבים בטובין. לאור לשון החוק, רכיבים אלה יכולים להיות הן מוחשיים, והן לא מוחשיים (לרבות רכיבי תוכנה). כמו כן, בית המשפט קבע כי התוכנה מהווה חלק אינטגרלי ממוצר הקצה, ולא ניתן לתפעל את המוצר הבסיסי ללא התוכנה.
בנוסף, בית המשפט קבע כי הסכמים בין צדדים אינם גוברים על הוראות החוק, ולא ניתן להגביל את החוק באמצעות חוזים מסחריים. הכרעתו הסופית של בית המשפט היא שעלויות פיתוח התוכנה יתווספו לעלות יחידות הבקרה, במסגרת קביעת ערך העסקה לצורכי מכס.
[ [Case C–509/19 על הדין בישראל בעניין זה נסקור במאמר נפרד.
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים. בדוא"ל [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.