בסקירה זו נתאר מקרה בו התעוררה מחלוקת בין יבואן שטיחים לבין בית המכס חיפה בשאלת סיווגם לצרכי מכס של שטיחים שיובאו מירדן, שבגינה נדרש היבואן לשלם גירעון מכס. בית המשפט קבע כי היבואן אינו חייב לשלם את הגירעון כתנאי להגשת תביעתו ובכך דחה את טענות בית המכס.
בית המכס חיפה דרש מהיבואן לשלם גירעון מכס בגין שינוי סיווג של שטיחים מפרט מכס 57.01-9000 לפרט מכס 57.02-4290.
היבואן פנה לבית המכס בשני מכתבי השגה. לאחר שהשגותיו נדחו, הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה כנגד בית המכס, בדרך של המרצת פתיחה. את התביעה, יש להדגיש, הגיש היבואן מבלי ששילם את הגירעון.
בית המכס חיפה טען בבית המשפט כי יש לסלק את המרצת הפתיחה על הסף, בין השאר משום שהמחוקק קבע דרך ספציפית לערער על החלטות בית המכס במסגרת סעיף 154 לפקודת המכס (כפי שגם נקבע כהלכה בפסק הדין בעניין נאות הכיכר עוד בשנות ה-1970 [ע"א 566/73 נאות הכיכר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל]).
במילים אחרות, בית המכס חיפה טען כי היבואן חייב לשלם את הגירעון ורק אז ביכולתו לפנות לבית המשפט בתביעה להשבת הסכומים ששולמו.
השופט יוסף סוהיל קבע כי אמנם ההליך הנוכחי אינו מתאים להישמע כהמרצת פתיחה, כיוון ששאלת סיווג מכס היא שאלה עובדתית, אשר יש צורך בהוכחתה על ידי הגשת ראיות ואולי אף חוות דעת, ולכן התביעה תועבר להליך אזרחי רגיל.
יחד עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לסלק את התביעה על הסף וקבע כי אכן ניתן לברר את שאלת הסיווג לגופו – במסגרת הליך רגיל - ומבלי שהחוב עצמו שולם "תחת מחאה" כפי שקובע סעיף 154 לפקודת המכס.
בית המשפט קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס אכן קובע "הסדר ייחודי", על פיו על היבואן בראש ובראשונה לשלם את סכום המס שנדרש ממנו ("אגב מחאה") ורק לאחר מכן לתבוע את הסכום ששולם תוך העלאת הטענות שלו (תוך שלושה חודשים מיום התשלום).
בית המשפט חזר על ההלכה, לפיה התניית הגישה לערכאות בתשלום המס השנוי במחלוקת מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, וכי הנטייה היא לפרש הוראות חוק באופן שלא תיווצר הכבדה על זכות זו. זאת בפרט לאור העלאת זכות הקניין לדרגה חוקתית.
בנוסף, בית המשפט חזר והדגיש כי לגישתו, אף בית המשפט העליון עצמו טרם הכריע בשאלה אם סעיף 154 לפקודת המכס קובע דרך ייחודית וממצה לתקיפת הודעת גירעון שהוצאה ליבואן (ראו פסק הדין בעניין הזימה [ע"א 10608/02 הזימה נ' אגף המכס והמע"מ, ניתן ביום 9.3.04]).
בית המשפט סיכם כי אין בפסיקה אחדות דעים באשר לשאלה אם היבואן חייב לשלם את מלוא המס כתנאי להתדיינות. לפיכך, פסק בית המשפט כי במקרה של ספק "יש לילך על פי הפירוש המקל על זכות הגישה לערכאות לצורך ביקורת שיפוטית על החלטותיה של הרשות המנהלית".
בית המשפט אם כך דחה את הבקשה לסלק את התביעה על הסף והורה להעבירה למסלול הרגיל שבמסגרתו יתנהל הליך הוכחות.
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]