אין הצדקה לשלם פעמיים עבור אותם גלילי בד

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה של יצואן תורכי, שטען כי יבואן ישראלי חייב לו סכום כסף בעבור גלילי בד.

בין היבואן הישראלי והיצואן התורכי סוכם על ההזמנה של 231 גלילי בד סרוג תמורת 45 אלף דולר, וכן שהתשלום יבוצע בשיטת Cash against Documents, ישירות בין הבנקים של המוכר והקונה וכנגד קבלת המסמכים הדרושים לשחרור הטובין מן הנמל.

באפריל 2010 שילם היבואן באמצעות העברה בנקאית לחשבון היצואן התורכי, בטרם קיבל לידיו את מסמכי היבוא ובהסתמך על עותק של שטר המטען המקורי שהונפק על שמו והומצא לו על ידי היצואן.

במאי 2010 קיבל היבואן הודעה מן הבנק, לפיה המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הטובין מהנמל התקבלו, אך הבנק סירב להעביר את המסמכים ליבואן משום שעל פי הנחיות שקיבל מהבנק התורכי, נטען כי לא שולמה התמורה עבור הטובין.

המחלוקת בין הצדדים ביחס להזמנה הנדונה קשורה בחברה ישראלית נוספת שעיסוקה ביצור ויצוא של מוצרי טקסטיל. הצדדים חלוקים באשר לתפקידה של החברה הנוספת בעסקה הנוכחית - האם הטובין הוזמנו על ידה ותמורתם לא שולמה כטענת החברה התורכית, או האם הטובין הוזמנו על ידי היבואן והיו אמורים להימכר לחברה הנוספת כטענת היבואן.

לטענת החברה התורכית, התשלום שבוצע על ידי היבואן לא נזקף למשלוח הנוכחי, אלא למשלוחים קודמים שסופקו על ידי היצואן לפני אפריל 2010 לחברה הנוספת.

היבואן הציג חשבונית עסקה שהוצאה על שמו ובה מפורטים פרטי הטובין- 231 גלילי בד ומשקלם וכן תמורתם. בשטר המטען שהוצג על ידו צוינו אותם 231 גלילי בד במשקל זהה לזה שבחשבונית העסקה, ופרטיהם מצויים ב- PACKING LIST שצורף לשטר המטען, כאשר היבואן צוין בשטר המטען כמי שהטובין מיועדים להגיע לידיו. הוצג אישור על כך שהתמורה שולמה, בסכום שתואם את הסכום הנקוב בחשבונית העסקה, באמצעות העברה בנקאית מחשבון היבואן אל חשבון היצואן.

לא היתה מחלוקת על כך כי היתה זו העסקה הראשונה והיחידה של היבואן עם היצואן התורכי, כך שלא היו התחייבויות קודמות של היבואן ליצואן.

מנגד, היצואן ניסה להציג מסמכים שמהם טען כי התמורה הנוכחית שולמה בגין עסקאות קודמות של החברה האחרת, וכי היבואן תפקד כגורם מממן של החברה האחרת. למשל, הוצגה חשבונית מקורית על שם החברה האחרת, שלימים שונתה על שם היבואן.

בית המשפט דחה את הטענות הללו וקבע כי היצואן לא הניח תשתית עובדתית מספקת שמכוחה אפשר היה לקשור בין החברה האחרת לבין היבואן ביחס לתשלומים ולמתן הוראות.

לכן, נפסק כי היצואן התורכי לא היה רשאי לייחס את התשלום שקיבל מן היבואן הישראלי לעסקה אחרת מלבד העסקה הנוכחית. לאור זאת תביעת היבואן נגד היצואן התורכי התקבלה, והיצואן חויב לשלם סך של 168 אלף שקל (ערכה של התמורה בסך 45,548 דולר בשקלים נכון ליום הגשת התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. כמו כן, היצואן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15 אלף שקל.

בשולי הדברים, טענות נוספת של היבואן לנזקים בגין אובדן רווחים נדחו, אך היצואן התורכי חויב להשיב ליבואן הוצאות שנדרשו לצורך חוקר פרטי בגין מעקב אחרי המכולה.