אותו מוצר, יבואן אחר, למי שייך הסימן המסחרי?

התופעה של יבוא מקביל הולכת ומתפשטת בארצנו, כשמותגים רבים מיובאים לא רק דרך היבואן הבלעדי/הרשמי, אלא גם באמצעות יבואנים אחרים. מבחינת הצרכן, כל עוד מדובר במוצרים מקוריים ולא מזויפים, היבוא המקביל הוא תופעה מבורכת, שכן היא מעודדת את התחרות ומביאה להורדת מחירים. יחד עם זאת, הצרכן בדרך כלל חש פחות בטוח שמדובר במוצר מקורי כשהוא רוכש מיבוא מקביל.

כשמדובר ביבוא מקביל של מוצר מקורי, ברור שמותר ליבואן לעשות שימוש בסימן המסחר של המוצר (אם קיים כזה) לצורך מכירתו. כשמדובר במוצרי הלבשה, סימן המסחר מוטבע על גבי התווית, או על גבי הבגד עצמו. אך האם מותר ליבואן מקביל להרחיב את השימוש בסימן המסחר המוגן ולעשות בו שימוש גם בפרסומים, באתר האינטרנט שלו?

לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב בנושא זה, כשהתווה את גבולות המותר והאסור בשימוש בסימן מסחר ביבוא מקביל. הקביעה היתה שהשימוש שעשה יבואן מקביל של מותג ההלבשה טומי הילפיגר בסימן המסחר בשם העסק ובדומיין באינטרנט היה מופרז ולכן מדובר בהפרת סימן מסחר.

מפסק הדין עולה שמוצרי טומי הילפיגר מיובאים לישראל באמצעות היבואן הרשמי, קבוצת סקאל. בנוסף מיובאים המוצרים ביבוא מקביל על ידי חברת מחסן היבואן 42 בע"מ. הבגדים שנמכרו בחנות מחסן היבואן היו מקוריים, לאחר שיובאו על ידה ישירות מארצות הברית בשיטת הסטוק.

בכתב התביעה טענו טומי הילפיגר העולמית וסקאל שמחסן היבואן הפרה את סימן המסחר טומי הילפיגר כשעשתה שימוש בשם זה בשם עסקה, בדומיין של אתר האינטרנט שלה ובעלונים פרסומיים שונים אותם הפיצה.

התביעה הוגשה על סכום עתק, של לא פחות מ-5 מיליון שקל, וכללה דרישה להוצאת צו מניעה כנגד מחסן היבואן, שיאסור עליה לעשות שימוש בסימן המסחר טומי הילפיגר לטובת קידום עסקיה.

השופט יצחק ענבר קבע כי השימוש של חברת מחסן היבואן בשם המסחר טומי הילפיגר במסגרת פעולות שיווק שונות (במסגרת שם העסק והלוגו שלו, הדומיין של אתר האינטרנט ועיצובו, הפליירים הפרסומיים אותם הפיצה וכו') חרגו מהשימוש המותר בשם זה על ידי יבואן מקביל. עוד נקבע, כי העובדה שמחסן היבואן היא יבואן מקביל, ולא היבואן הרשמי של טומי הילפיגר בישראל, לא הובלטה על ידה במידה מספקת.

בית המשפט ציין כי אין ליצרן או למפיץ הבלעדי כל זכות למנוע יבוא מקביל של מוצריהם לישראל, אך במקרה כזה יש לבחון מה מותר ומה אסור ליבואן המקביל כשהוא עושה שימוש בסימן המסחר. בית המשפט הפנה לסעיף 47 לפקודת סימני מסחר, המאפשר לעשות שימוש אמת בסימן מסחר. שימוש אמת, נקבע, הוא כזה המאפשר לבעל העסק להציג בפני הצרכן באופן נכון את הטובין שהוא משווק, ומצד שני לא לחרוג בעצם השימוש בסימן מעבר לנדרש.

בבוחנו את השימוש שעשתה מחסן היבואן בסימן, נקבע כי הוא הכרחי לטובת זיהוי מקור הבגדים, כשכל שימוש החורג מזיהוי הבגדים מחייב לציין שמדובר ביבוא מקביל.

בית המשפט קבע כי השימוש בשם הסימן בשם העסק ובדומיין באינטרנט עלולים להטעות את הצרכן באשר למקור הטובין, היות והצרכן עשוי לסבור בטעות כי מדובר בטובין שיובאו ישירות מהיצרן.

עוד נקבע שבמקרה הזה מתקיימת הפרה של סימן הסחר. בית המשפט דחה עילות נוספות שנטענו על ידי טומי הילפיגר וסקאל (גניבת עין, תיאור כוזב, עשיית עושר ולא במשפט).

בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, ומחסן היבואן ובעליה חויבו בתשלום פיצויים בסכום נמוך יחסית לסכום התביעה, על סך של כ-460 אלף שקל, ובתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 80 אלף שקל. לגבי צו מניעה, זה ניתן רק ביחס לחלק מהשימושים אותם עשתה מחסן היבואן בסימן המסחר.

______________

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il