רשות הנמלים ונמל חיפה יציגו לשמן ומילומור את ההסכמים שחתמה עם גדות

שמן ומילומור טענו בבימ"ש לעניינים מינהליים חיפה כי הן חוייבו לפרוק מטעניהן במסוף גדות שבקישון, וזאת כנגד תשלום תעריפי פריקה מופקעים הגבוהים בהרבה מאלה הניגבים בנמל אשדוד ; בית המשפט קבע כי רנ"ר ונמל חיפה, למרות התנגדותן, תצגנה בפני שמן ומילומור את ההסכם עם גדות שעל בסיסו נקבעו התעריפים

סגנית נשיא בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה, השופטת בלהה גילאור, קיבלה בסוף השבוע שעבר את עתירתן של שמן ומילומור וחייבה את רשות הנמלים ונמל חיפה להציג ההסכמים אותם כרתו עם גדות בשנים 1984 ו- 1996 ואת הנספחים לאותם הסכמים, הרלוונטיים לתעריפים ו/או שעל בסיסם נקבעו התעריפים אותם גובה גדות במסוף הקישון.

העותרות, שמן תעשיות בע"מ, חברה ציבורית שעיסוקה ייצור, יבוא, שיווק ומכירה שמנים מתוצרתה, חלקם כחומר גלם, ושמן מילומור תעשיות (2000) בע"מ, שהיא חברה בת של שמן תעשיות ועיסוקה דומה, הגישו עתירה מנהלית להורות לרשות הנמלים ולנמל חיפה לגלות ו/או למסור את הסכמי התקשרות על נספחיהם, שנערכו בין רשות הנמלים ונמל חיפה לבין גדות, ולרבות כל מסמך רלבנטי אחר הנוגע להסכמים אלו. כן מבוקש להורות לרנ"ר ולנמל חיפה להבהיר, לנמק ולהסביר מפורטות, עקרונות הפעלת שיקול דעתם בקביעת התעריפים אותם גובה גדות מהעותרות בגין שירותי פריקה ולגלות כל מסמך והתכתבות הנוגעים לענין זה.

במהלך השנים 1984 ו- 1996 נעשו בין המשיבים וגדות, הסכמים, לפיהם חכרה גדות מהנמל שטחים בנמל הקישון הסמוך לנמל חיפה וקיבלה זיכיון לבצע פריקה, אחסון ושינוע של מטענים כימיקליים וחומרים נוזליים במסוף שיוחדו בלעדית לגדות.
העותרות טוענות כי הן מחוייבות, על ידי רנ"ר ונמל חיפה, לפרוק מטעניהן אך ורק במסוף גדות, כנגד תשלום תעריפי פריקה מופקעים הגבוהים בהרבה מאלה הניגבים בנמל אשדוד, שם מבוצעת פריקת שמנים ישירות במסוף שבנמל במסירה ישירה – פריקה ישירה מהאונייה למשאית בעלי המטענים – כשתעריפים אלה אף גבוהים מהקבוע בתקנות הנמלים (תשלומים בעד שירותי סווארות), ובשל כך נגרמים לעותרות נזקים כספיים.

לטענת העותרות, מדובר בהסכמים בין המשיבים, רנ"ר ונמל חיפה, שהם גופים סטטוטוריים מונופוליסטיים לבין גדות שהיא גוף פרטי, הקשורים להפרטת שירותים שהמדינה חייבת לספק ויש לאותם הסכמים משמעות כלכלית ביחס לבעלי המטענים, כי רנ"ר ונמל חיפה מחייבים אותם להיות כפופים להם.

עוד נכתב כי נמל חיפה הסכים לגלות לעותרות ההסכמים בהתניה כי העותרות יחתמו על תצהיר המחייב אותן בשמירת סודיות, הימנעות מהעברת ההסכמים לאחר, ומעשיית שימוש בלתי הוגן במסמכים. את הנספחים סירב הנמל להעביר בשל התנגדות גדות שגילויים עלול לגרום לגדות נזק כלכלי. העותרות, שמן ומילומור, הסכימו להתחייב לשמירת סודיות אך בכפוף לסייג זכות שימוש במסמכים לצרכים משפטיים שלהן עצמן. הנמל התנגד לסייג ודרש התחייבות העותרות לשמירת סודיות מוחלטת.

שמן ומילומור טוענות לחוסר סבירות קיצונית בשיקול דעת המשיבים שתכליתה למנוע ביקורת שיפוטית על תוכן ההתקשרויות על אף השיקול הציבורי שבקיום ביקורת שכזו ולאור התעריפים הניגבים. "רשויות מנהליות כפופות לדין מנהלי ואינן רשאיות לנהוג בדרך שנוהגים המשיבים. תכלית חוק חופש המידע ביקורת על שלטון, המידע שבידי רשויות שייך לציבור ורשויות מחזיקות בו כנאמן של הציבור".

מנגד, טענו רנ"ר ונמל חיפה בתשובתם כי היה עליהם לשקול החלטתם ולאזן בין אינטרס הצדדים טרם יגלו מידע מתוקף מעמדם כתאגידים ממשלתיים ומתוקף חוק. "תעריפי גדות היו בפיקוח הממונה על ההגבלים העסקיים. לפי מדיניות הנמל לא ניתן לבצע פריקת שמנים ישירה בין השאר משיקולי איכות הסביבה. החוק קובע שיקול דעת לרשות אם למסור מידע, אם לאו ואף קובע מקרים בהתקיימם אין חובה למסור מידע, המשיבים פנו לגדות לקבלת עמדתה לפי סעיף 13(א) לחוק חופש המידע בעקבותיה התנגדה גדות לחשיפת המידע, למעט הסכם 1984 וללא נספחיו כי בשאר המסמכים יש מידע עסקי העולה כדי סודות מסחריים ועסקיים שגילויים יסב לגדות נזק", נכתב.

המשיבים מוסיפים כי גדות השקיעה כספים רבים בפעילותה להקמת מסוף גדות, ועליהם היה לאזן בין טענות הצדדים נוכח הנזקים הכלכליים שלטענת גדות עלולים להיגרם לה ולפי סעיף 9 לחוק חופש המידע.

השופטת בלהה גילאור קבעה בפסק הדין כי על פי שורת ההיגיון ניתן להבין שהעתירה הוגשה דווקא בשל הפרשי התשלום בו חויבו העותרות, ובמציאות בה נכפה עליהם ע"י המשיבים לקבל שירותי פריקה דווקא אצל גדות. "לו היה התעריף אותו גובה גדות דומה לזה הניגבה בנמל אשדוד, או אז ייתכן והיה מתברר כי כל שמבקשות העותרות הוא חשיפת מידע שהוא בגדר סודות עסקיים שלטעמן יש לו ערך וייתכן שבשל כך בלבד היה מקום שלא לחשפו. בל נשכח שאף בשוק תחרותי קלאסי מעוניינים אנו בחופש הקונים לקנות שירותים היכן שהם רוצים. מעבר לעלות נומינלית ישירה צרופה, יתחרו ספקים אף על מתן שירותיהם השונים ויביאו ליעילות אופטימלית של השוק".

השופטת הוסיפה כי בבוחנה את שיקול הדעת של המשיבות, רנ"ר ונמל חיפה, שלא לחשוף את המידע, נראה שההגנה שבחרו לעשות על האינטרס הכלכלי הנטען של גדות, אינה עומדת במאזן האינטרסים המצדיקים מניעת המידע מהעותרות. לדבריה, העותרות, שמן ומילומור, מחויבות לשרות הציבורי שניתן על-ידי גדות בנמל הקישון והעובדה שרנ"ר הפריטה שרות זה אינה משנה מאופיו הציבורי. "אין לראותו באור שונה מיתר השירותים הציבוריים המוענקים על ידי המדינה, גם אם הוא מוענק על-ידי גורם פרטי הפועל למטרות רווח. יש חשיבות לכך שהעותרות תוכלנה לברר כיצד נקבעו התשלומים והתעריפים בגין השירות, ובמיוחד כאשר התעריף גבוה כפי שתיים מהתעריף הקבוע והנוהג בנמל אשדוד".

"מאחר והעותרות מחויבות להפנות את מטעניהם אך ורק למסוף הקישון המופעל על-ידי גדות, נראה שיש לתת עדיפות לאינטרס העותרות לעיין באותם מסמכים. העותרות משלמות סכומים נכבדים בגין פריקת השמנים במסוף הקישון, סכומים אלה גבוהים בהרבה מהתעריף בנמל אשדוד בגין אותו שרות. יש לעותרות אינטרס לגיטימי לקבל את המידע המבוקש", נכתב בפסק הדין.

השופטת גילאור קבעה, על כן, שעל רנ"ר ונמל חיפהלגלות לשמן ולמילומור את ההסכמים אותם כרתו עם גדות בשנים 1984 ו- 1996 ואת הנספחים לאותם הסכמים, הרלוונטיים לתעריפים ו/או שעל בסיסם נקבעו התעריפים אותם גובה גדות במסוף הקישון, בקשר עם פריקת שמנים, ובקשר לכך בלבד. כמו כן, יגלו המשיבים כל מסמך אחר הרלוונטי לתעריפים אלו.