קצא"א מציעה לשנע נפט מנמלי הים התיכון לאסיה בצינור אשקלון-אילת

חברה רב לאומית גדולה בוחנת בימים אלה הצעה של חברת קו צינור אילת אשקלון,  להמיר את הובלת הנפט דרך תעלת סואץ בהובלה דרך צינור הנפט של החברה הישראלית

בראשית מארס ביקרה בישראל, כמעט בחשאי, משלחת של ראשי חברות הנפט בסין. המשלחת, שכללה גם נציגי שלטון בכירים, באה לבחון יבוא נפט רוסי ונפט מהרפובליקות המרכז אסיאתיות לסין בצינור של קצא"א - חברת קו צינור אילת אשקלון; הנכס העיקרי בבעלות החברה הוא צינור נפט המחבר בין נמל אילת לבין נמל פריקת הנפט באשקלון.

במקביל לביקור הסיני הגיעו לישראל נציגי אחת מחברות הנפט הרב לאומיות הגדולות (אחת מארבע חברות הנפט הגדולות בעולם), שבבעלותה מאגרי נפט גדולים ברפובליקות המרכז אסיאתיות. הנפט מיוצא במכליות דרך תעלת סואץ לסין, הודו וקוריאה. נציגי החברה, ששמה לא ניתן לפרסום, באו לבחון הצעה של קצא"א להמיר את הובלת הנפט דרך תעלת סואץ בהזרמתו למזרח דרך צינור הנפט של קצא"א.

שני הביקורים האלה הם חלק ממסע השיווק שמנהלת קצא"א כדי למכור לצרכני הנפט ולספקיו את פרויקט "ההזרמה ההפוכה" שפיתחה. אם יתפוס הפרויקט תאוצה הוא יעורר כאב ראש במצרים, שכן מדובר ביצירת תחרות רצינית למונופול של תעלת סואץ בשינוע הנפט ממערב למזרח.


פרויקט ההזרמה ההפוכה

כדי להבין את הביטוי "הזרמה הפוכה" יש לחזור לסוף שנות ה-60, עת פרחה הידידות בין ישראל לאירן והתקיים שיתוף פעולה כלכלי, ביטחוני ואסטרטגי הדוק בין המדינות. אחד הפרויקטים המשותפים לשתי המדינות היה חברת קצא"א שהניחה צינור נפט מאילת לאשקלון; הצינור נועד להוות גשר יבשתי להובלת נפט מהמפרץ לאירופה (ממזרח למערב) תוך עקיפת תעלת סואץ. הצינור שהונח בקוטר גדול (106 ס"מ) ובאורך 254 ק"מ, עדיין משותף לשתי המדינות (50% כל אחת) שהידידות רחוקה מהן כיום, אך הן מתקשות לפרק את החבילה שנמצאת, ככל הידוע, על שולחנו של בורר בינלאומי.

במשך עשור שלם - עד מהפכת האייטולות באירן ב-78' - הזרים הצינור נפט מהמפרץ לנמלי הנפט באירופה, וקצא"א גבתה דמי הזרמה שמנים. כ-30 מיליון טון נפט גולמי זרמו מדי שנה בצינור מאילת לאשקלון, פי 3 בקירוב מצריכת הנפט השנתית של ישראל כיום. על אף שהצינור לא הושבת כליל ומשמש גם היום להזרמת נפט מצרי לישראל וליצרני נפט מצרי באירופה, הוא איבד מאז מהפיכת חומיני את חשיבותו וקצא"א, איבדה את מרבית הכנסותיה.

הצינור, שכמעט נשכח 30 שנה, חזר לתודעה הכלכלית של ראשי משק הנפט בישראל בשל הצמיחה המהירה בכלכלות מדינות דרום מזרח אסיה בשנים האחרונות, בעיקר של סין, הודו וקוריאה. הצמיחה המהירה יצרה ביקושים גדולים לאנרגיה, ואלה גרמו להפיכת כיוון זרימת הנפט העולמית: יותר ויותר נפט זורם בשנים האחרונות ממערב למזרח; חלק ניכר מהנפט הרוסי, הקזחי, האזרי והטרקמניסטני, מובל כיום במיכליות מנמלי הים התיכון לדרום מזרח אסיה דרך תעלת סואץ ולעתים רחוקות מאוד גם סביב יבשת אפריקה.

קצא"א ובראשה יו"ר החברה האלוף (במיל) אורן שחור, החלו בבדיקה כלכלית להסבת כיוון הולכת הנפט בצינור מצפון לדרום. גובש מתווה, לפיו הנפט יובל במיכליות לנמל הנפט באשקלון, ממנו בהזרמה לנמל הנפט אילת ושוב במיכליות לנמלי הנפט באסיה.

החישובים איששו את ההנחה שלמתווה יש תוחלת כלכלית, נמצא שבתנאי שוק הובלה יציב וחוזים ארוכי טווח שיחתמו עם חברות הנפט, עלות ההזרמה ההפוכה צפויה להיות זולה עד 10% מהאלטרנטיווה של תעלת סואץ - חיסכון של 4-1 דולר לטון נפט (250 אלף דולר עד מיליון דולר למיכלית נפט בנפח 250 אלף טון).


כיצד מתכוונת קצא"א לממש את יתרונותיה

בקצא"א מונים כמה סיבות ליתרון שלהם:

* רציף פריקת הנפט באשקלון יכול לקלוט מכליות בנפח 300 אלף טון בעוד שתעלת סואץ מתאימה למעבר מכליות קטנות ובינוניות בלבד בנפח של עד 135 אלף טון. התוכנית להעמקת תעלת סואץ כדי לאפשר מעבר מכליות של 350 אלף טון לא תמומש לפני 2020.

* רציף טעינת הנפט באילת יכול לקלוט מכליות ענק של 500 אלף טון. עובדה זו תוזיל גם את עלות ההובלה של הנפט מנמלי הים השחור; אפשר לצרף את מטען הנפט מכמה מיכליות בנפח 135 אלף טון (הנפח המקסימלי של המורשות לעבור במיצרי הבוספורס).

* בנמלי הנפט של אילת ואשקלון יש לקצא"א יכולת אחסון של 2.5 מיליון טון נפט, המאפשרת גמישות בפריקת הנפט והטענתו מחדש.

כדי להכשיר את הצינור להזרמה הפוכה נדרש שינוי במערכת השאיבה וההזרמה של הצינור. ב-2003 השלימה קצא"א הקמת מערכת שאיבה נוספת להזרמת הנפט מצפון לדרום בהשקעה של 15 מיליון שקל. מערכת השאיבה החדשה לא מבטלת את הקודמת, מדרום לצפון, כך שהצינור יכול להזרים נפט שלא באותו הזמן לשני הכיוונים. ב-2004 התחילו בביצוע ההזרמה ההפוכה בכמות של כ-5 מיליון טון. להערכת שחור, ניתן יהיה במשך השנים הקרובות להגיע להזרמת 20 מיליון טון. כאמור, חברות הנפט מצד אחד וקנייני הנפט מצד שני מגלים התעניינות הולכת וגוברת.

הגדלה נוספת של ההזרמה, לקיבולת המקסימלית של הצינור - 40 אלף טון, תחייב השקעה נוספת בפיתוח כושר שאיבה. בקצא"א עדיין מאמינים שבעתיד ישתנו התנאים המדיניים - ישראל תחזור להיות גשר יבשתי והנפט יזרום שוב גם מדרום לצפון.