נדחתה בקשה למעצר אונייה בטענה שהביאה למותו של רב חובל

על אף התפתחותם של אמצעים חליפיים ומהירים יותר לשינוע סחורות ברחבי העולם, נותר המסחר בדרך הים כאפיק המסחר המרכזי. אונייה שנעה ונדה ברחבי העולם עשויה לצבור חובות לספקים, או לגרום לנזקים (לעובדיה, לאוניות אחרות וכו'), אולם כיוון שהיא אינה נמצאת במקום קבוע, קיים החשש שעם הפלגתה לנמל היעד הבא תאבד כל אפשרות לתבוע תשלום עבור חובות או נזקים במדינה בה הם נוצרו.

על מנת לפטור חששות אלה, וכדי שניתן יהיה לנהל חיי מסחר בינלאומי תקינים, התפתחו דיני ימאות ייחודיים, שמאפשרים להגיש "תביעות חפצא" כנגד האוניות. מדובר בתביעות שבמסגרתן ניתן להטיל שיעבוד ימי על האוניות עצמן ואף להורות על 'מעצרן'.

לאחרונה דחה בית המשפט לימאות בחיפה בקשה להורות על מעצר אונייה, שבכתב תביעה נטען כי הסבה נזק גופני חמור לרב חובל של אונייה אחרת, שבדיעבד, נטען בכתב התביעה, הביא לפטירתו.

מדובר ברב החובל של אונייה, המתפקדת כאוניית תדלוק בנמלי ישראל. לטענת התביעה, שהוגשה על ידי מנהל עזבונו של רב החובל נגד האונייה ובעליה (שלא פורסמו), הלא נפגע במהלך תמרון של תדלוק אונייה זרה בשם UNEX II לחופי ישראל. בתביעה נטען שכעבור 19 חודשים הביאה אותה פגיעה למותו של רב החובל. אי לכך, תבע רב החובל 5 מיליון שקל מאוניית התדלוק וביקש מבית המשפט להורות על מעצרה לפי חוק האדמירלות.

באותו חוק נטען שהאונייה היא שאחראית לפגיעה ברב החובל, שכן הפגיעה נגרמה על ידי כבל שקשר בין שתי האוניות ונקרע במהלך התדלוק, תוך שהוא פוגע ברב החובל וגורם לשבר פתוח ברגלו.

עוד נטען בתביעה, שמעצר האונייה נדרש על מנת להבטיח פיצויים לעיזבון, במידה ויוכיח את טענותיו, שכן אחרת ייתכן ולא ניתן יהיה לאתר את הספינה בהמשך.

שופט בית המשפט לימאות בחיפה רון סוקול ציין כי במתן שיעבוד ימי, או הוצאת צו מעצר כנגד אונייה, יש לאזן בין שני אינטרסים – זה של התובע, שיהיה לו ממי להיפרע במידה ויוכיח את תביעתו; לבין אינטרס האונייה להמשיך ולבצע את תפקידה, גם אם מתנהלים נגדה הליכים, במקום לעגון בחוסר מעש בנמל, תוך הסבת נזקים כבדים לבעליה.

בית המשפט העיר כי במקרה הנידון, החשש כי לא יהיה ניתן להיפרע מהאונייה במידה ותוכח התביעה הנזיקית, הוא נמוך ביותר, לאור העובדה שמדובר באוניית תדלוק שפועלת לחופי ישראל בלבד ואשר לא מפליגה לנמלים מרוחקים (אף שהיא יכולה לעשות כן).

סיבה נוספת להיעדר החשש היא כי מקום מושבם של בעלי האונייה, גם הוא בישראל. השופט סוקול קבע כי יתכן ונכסים שבבעלותם בישראל יהיו מספקים להבטחת התביעה.

בית המשפט קבע כי התביעה לא הוכיחה בשלב מקדמי כי יש בסיס סביר להניח שהפגיעה ברב החובל נעשתה "על ידי האונייה", כפי שדורש חוק האדמירלות, וכי יש קשר בין הפגיעה הנטענת לבין פטירתו של רב החובל, שהתרחשה זמן רב לאחר מכן.

__________________________

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il