יולי עופר, ז"ל – הספנות במיטבה

הכאב על לכתו של יולי עופר מאתנו הוא כאב על אדם, אב וחבר. כאב זה מלווה בתחושת אבדן של אחת הדמויות הססגוניות והדומיננטיות של עולם הספנות הישראלי . של מי שחדוות היצירה ושאיפת הפיתוח סחפו אותו להישגים מרשימים בקנה מידה בינלאומי.

אינני איש נדל"ן. אני גם לא בנקאי. את תרומתו האדירה של יולי לתחומים אלו, ובכלל לחיי הכלכלה של מדינת ישראל, ציינו רבים וטובים ממני. אבל יש בי ספק אם הם למדו, הוקירו והעריצו את יולי, ענק הספנות, כפי שרק חברי לענף הספנות ידעו, אהבו וחוו אותו במשך שנים ארוכות. חלק זה בחייו מהווה תרומה משמעותית לציונות ולמדינה שעליה חייבים לו תודה והערכה כל מי שחי במדינה ואוהב אותה. ואכן, מהזווית הזו של הספנות ניתן ללמוד הרבה על יולי עופר. נתחיל מהכמיהה הבלתי נלאית לחסכון והתייעלות.

ליאורה עופר, בתו של יולי, מספרת שאביה היה נוהג לקחת אותה בילדותה לנמל בחמש בבקר כדי לעזור בקשירת האנייה. יולי היה תופס את החבל, לא תמיד בהצלחה גדולה, אבל בגאווה שחסך את האדם המופקד על פעולה זו. ריח הגריז עדיין מלווה בזיכרונה את תמונת האנייה הנקשרת על ידי אביה עם שחר לרציף...

עדני סימקין, שעבד עם סמי ויולי, מספר שיולי היה נוהג לכבות את כל אורות המשרד בשעה קבועה מדי ערב כדי לחסוך בחשמל. קרה שהאור כבה במשרדו של עדני כשהוא עדיין עובד בתוכו, עדני מחה בפניו אבל את יולי זה ממש לא עניין. עדני הלך להתלונן אצל סמי אך סמי הבהיר לו שאינו יכול להתערב שכן יולי אחראי בלעדית על כל ההוצאות.

בהיותי סמנכ"ל ב"צים" תחת המנכ"ל מתי מורגנשטרן פנה אלי יום אחד יולי, שהיה כבר באותה תקופה איש עסקים ידוע בכל העולם, ובקש שאבוא אתו לבקר באניה "נגב אורון" שעגנה באשדוד. זו היתה אנית צובר בת כעשרים, בבעלות משותפת של "צים" ו"עופר", מנוהלת ע"י עופר, ושעבדה ב"נגב סטאר" בשרות "כימיקלים לישראל". יעודה, כמובילת פוספטים, לא עשה אותה מטבע הדברים למועמדת למלכת יופי. בתוך לבי הייתי בטוח שמדובר באיזה מו"מ קטנטן, ושתוך כדי הביקור יולי ינסה בצורה ידידותית, כדרכו, לשפר כמה תנאים. היה לו קסם אישי רב וידעתי שמוטב להתכונן בהתאם. להפתעתי, ירדנו לבטן האנייה, ישר לחדר המכונות. יולי הראה לי בגאווה איך הרצפה נקייה ומצוחצחת (בנמל הבית, המועד בד"כ לעבודות נדחות מההפלגה). הוא הצביע על כל המברגים והפליירים התלויים על הקיר במקומותיהם המסומנים. לא האמנתי כאשר הוא סיכם את הביקור באמירה: "רציתי להראות לך איך אנחנו מנהלים אנייה".... .

הכתבה הזו אינה עוסקת באחיו סמי המנוח, אולם חשוב לציין ששני האחים, כל אחד בדרכו, היו לשם דבר בניהול אניות אפקטיבי. שמם הטוב יצא למרחקים והם ניהלו עסקים עם בכירי ענף הספנות בעולם. נמשיך בתיאור יולי כאדם וחבר.

יולי עופר אהב אנשים והיה לו צורך להיטיב עם כל מי שהכיר או שהיה עמו בקשר. תכונה זו גרמה לאנשים רבים בסביבתו להיות בטוחים וגאים שהם חבריו הטובים ביותר. הוא מעולם לא סתר זאת. אני יכול להעיד אישית שיולי היה מצלצל לעיתים קרובות לבקש עזרה עבור מישהו. זכור לי מקרה שבו הוא בקש שאתן "קצת עבודה" לספק קטן מסוים. "הוא מצוין וכדאי לך" ציין. אמרתי שאבדוק, ואז קבלתי כל שבוע תזכורת טלפונית אישית. אחרי ברור מסוים הסתבר שיולי לא בדיוק מכיר אותו, אבל לא יכול היה לסרב לפנייה כזו ולבקשות דומות לה.

יום אחד החליט לבקר ב"צים". בכניסה לבניין נקרה בדרכו עובד זוטר במטבח, שהיה פעם ימאי. הלה אמר ליולי שלום בדחילו ורחימו.יולי עזב בהפגנתיות את כולם, התנשק עם העובד, והתעכב אצלו לשיחת רעים. חכינו בסבלנות ש"בעל הבית", כפי שכינה אותו אודי אנג'ל במין תערובת של יראת כבוד וחיבה, יתפנה גם אלינו. בדרך למעלה כבר קבלנו "הרצאה" שיש לקדם את העובד מידית.

לפי חז"ל (במדבר רבה פרשה י"ג) : "המדליק נר מנר – הנר דולק, וחברו לא חסר...". יולי אהב לעזור ולתרום ל"משפחה" המורחבת שלו, ואכן, הוא סייע לאנשים רבים והדליק הרבה נרות בתקופה הספנותית העסקית-רומנטית שלו. צ'רצ'יל כבר אמר באחת מאימרותיו המפורסמות שמתאימות גם ליולי עופר: "We make a living by what we get but we make a life by what we give" .

מבט רחב יותר על חייו נראה כי הדאגה לאחרים היתה אחת מן הדאגות העיקריות שלו.יולי הצטיין גם בפרגונים, אותם פזר ביד רחבה. תכונה שאינה מצויה בשפע במקומותינו. זו לא היתה חולשה. הוא עצמו נהנה מכל רגע של פרגון.

ומכאן, קצת לעסקים

אין ספק שיולי היה מנהיג עם חוש עסקים מפותח. בית-ספר לפיתוח עסקים, שרואה את העולם פרוש לנגד עיניו, ממבט של ציפור בשמיים, וחש את האדמה כנחש הנוגע בה בכל גופו וגחונו (פרפרזה לדבריו של ניקוס קאזאנצאקיס, מחבר "זורבה היווני"). אסטרטגיה וניסיון חברו יחד לאינטואיציה המיוחדת שלו ולחושיו הבריאים . אלו האחרונים, היו אפקטיביים לאין ערוך יותר מהשכלה. פעם הצעתי לו משהו והוא נזף בי ובקש שאבוא עם נייר מסודר ומנומק. כאשר באתי עם הנייר, הוא אפילו לא הסתכל עליו ופסק מה שפסק. שאלתי אותו למה בקש נייר מסודר ומפורט, והוא השיב: " רציתי שגם אתה תדע את הפרטים"... ואכן, יולי הפתיע אותנו תדירות בידע עשיר של פרטים.

יום אחד פרץ ויכוח קשה בין "עופר" וצים. אודי אנג'ל ואנוכי לא הגענו להסכמה על נושא מסוים. קבענו פגישה במשרדי צים, ולהפתעתי גם יולי הופיע. הייתי נבוך, כי אני לא הייתי במעמד להתעמת עם יולי, מה גם שהיה ברור שבוויכוח הספציפי הזה לעופר היו קלפים חזקים יותר ! אבל עסק זה עסק, והויכוח גלש לטונים קצת גבוהים. יולי הפסיק את הדיון והציע שאני אהיה הבורר. אודי כעס, ובצדק, אבל יולי עמד על שלו. הייתי במלכוד, כי פסיקה ברורה בעד צים היתה כאילו ניצלתי את טוב ליבו של יולי במצב די נחות מבחינת צים, ופסיקה בעד עופר היתה כאילו כל מה שטענתי קודם לכן היה לא נכון. אם הקורא סקרן לדעת מה היה הסוף, אז הגענו לפשרה.

אחד הדברים שלמדתי אצל קבוצת עופר היה איך חבריה מעדכנים אחד את השני. הרבה לפני עידן האי-מיילים שבהינף יד מוסיפים הרבה אנשים בהעתק. אני רוצה לציין שלדעתי זו תכונה נפלאה ומאוד מעשית. אני שמתי לב איך אודי כל הזמן (!) מדבר עם יולי. לפני הפגישה, במהלכה ולאחריה. כולם מעודכנים וכאשר צריך לקבל החלטה אין צורך לתאר את כל ההיסטוריה כרקע. כאשר הציגו אותי לאמנון ליאון, מהבכירים בקבוצה העולמית בלונדון, התברר לי שהוא יודע את כל העסקים שלנו ושזו תכונה שאפיינה את כל הקבוצה.

איני מוסמך להעביר ביקורת על החלטות עסקיות של יולי. אבל התרשמתי שהוא אהב מאוד לקנות אבל התקשה למכור. הוא בוודאי גם מכר פה ושם כמה נכסים, אבל ההתרשמות הכללית הייתה שהגישה הרגשית שאפיינה את יחסו לאנשים דבקה גם במפעלים שהשקיע, ומקשה עליו את הפרדה מהם.

יולי העניק גב חזק לספנות הישראלית. הוא לא הסס לקנות אניות ישראליות, אולם יחד עם מנהליו ידע איך לעשות זאת ביעילות ולשביעות רצון כולם. הוא תמך ב"רפורמות" עוד לפני שהפכו להיות רשמיות. החברה הישראלית לא מפרגנת כל כך ליזמים ( בין אם זה מחוסר הבנה או סתם מקנאה) , אבל יולי היה עמוד תווך בספנות הישראלית וארגונו הגשים בעסקים את חזון מייסדי המדינה, שלא לדבר על החלטות הממשלה לאורך השנים.

אחרית ימיו

האם שכח יולי בשנות חייו המאוחרות את הספנות, אהבת חייו, לטובת נדל"ן ובנקים? נכדו אורי אנג'ל, המשמש היום כמנכ"ל עופר ספנות, נזעק בתוקף להכחיש זאת. הוא מספר שיולי לא הפסיק לשאול ולהתעניין איך משיגים היום אנשי צוות, תוך הפגנת ידע והתמצאות בפרטים. הוא שאל את אורי על בחורה צעירה בעופר ספנות, וכאשר התברר לו שטרם נישאה, בקש למסור לה שתתחתן, כי לא טוב להיות לבד. שלושה ימים לפני שנפטר, כאשר דבר בקושי, התעניין על משכורת רבי החובלים. הקשר של יולי עם הספנות היה חזק ואובססיבי. ממרום שבתו גלגל מיליונים, אבל היה מוכרח להיות מעודכן כמו אחרון העובדים.

ה- LLOYD'S LIST כתב בימים אלו:

Shipping will never be easy. Its direction, however, will be sure as long as the industry continues to produce its greatest resource – the unique roster of extraordinary individuals that guide it.

יולי שלנו עונה לאמירה זו. יהא זכרו ברוך. 

אודי אנג'ל מספר על יולי:

"אחת האהבות של יולי הייתה לצאת לאניות, לפגוש את הקצינים והימאים ולשמוע את משנתם, להבין את בעיותיהם. יולי היה חוזר למשרד עם רשימת הצוות מקופלת ועליה בכתב יד, מאוד ברור, חוות הדעת על האנשים, בקשות מיוחדות בהם המשרד היה אמור לטפל"

אני מוצא את עצמי בימים האחרונים יושב וחושב, ונזכר, ובעיקר משחזר 38 שנים של עבודה משותפת עם אדם שהיה לי גם חונך, גם חבר וגם מורה דרך. עברנו חוויות משותפות רבות.

ליולי, אמורה הייתה להיות הרבה סבלנות בהתחשב ברקע שהגעתי ממנו "מאפיות ולא אניות", אבל, החיבור היה כל כך חזק ומיוחד, והאמון הרב שהוא נתן בי, הם, שעזרו לי להגיע לניהול החברה יחסית אחרי תקופה די קצרה.

יולי היה איש של אנשים. הוא אהב, התעניין מאוד אישית בכל אחד ואחד מאנשי המשרד. אני זוכר אותו יושב שעות עם אנשי האיגודים המקצועיים, הקצינים והדרוגים, בשיחות מלב אל לב המשולבות גם בהרבה התרגזויות וצעקות.

אחת האהבות של יולי הייתה לצאת לאניות, לפגוש את הקצינים והימאים ולשמוע את משנתם, להבין את בעיותיהם. יולי היה חוזר למשרד עם רשימת הצוות מקופלת ועליה בכתב יד, מאוד ברור, חוות הדעת על האנשים, בקשות מיוחדות בהם המשרד היה אמור לטפל. ואנחנו היינו לוקחים את הרשימה ומעדכנים מיד את תיקי הימאים. ויולי, גם שהמשיך בעיסוקיו הגדולים, בניינים, מרכזים מסחריים, קניית אניות והחכרתן, תמיד הקפיד להמשיך לצאת לאניות, לפגוש את האנשים, לחבק אותם ולחזור עם חוות דעת על כל אחד ואחד מהם.

"באמת איש של אנשים" יהיה זכרו ברוך.