דעה: בגדול החל ובקטון כלה

אנו עדים ביובל השנים האחרונות למגמה ההולכת וגוברת של בניית אוניות גדולות יותר ויותר וכתוצאה מכך או אולי הסיבה לכך היא שחברות הספנות הופכות לגדולות יותר ויותר. זו לא מגמה של עולם הספנות בלבד אלא מגמה בכלל העסקים חובקי העולם. האם יש גבול? שתי הכותרות למאמר הזה הוצאו מהקשרן המקראי ואומצו על ידי לצורך הנושא.

ב-25 לנובמבר 1892 אסף הברון פייר דה קוברטן מספר חברים במטרה לאחדם סביב המטרה החדשה שלו-קיום משחקים אולימפיים מודרניים. התוצאה של מפגש זה הייתה החלטה לקיים מפגש נוסף למיסוד הרעיון. ב-23 ליוני 1894 התכנסו נציגי 13 מדינות והחליטו על הקמת הוועד האולימפי. הברון פייר דה קוברטן תבע את הסיסמא: "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר,". הסיסמא הפכה שגורה על פי כל בהתייחסות לספורט. האם הסיסמא הזו נכונה גם לעסקים? האם זה נכון גם לאוניות?

במאי 1972 עמדתי על רציף "הונמוקו-די" בנמל יוקוהמה, מחכה להגעת האוניה ZIM NEW YORK אוניית המכולה הייעודית הראשונה של חברת צים. לצידי עמד רב חובל אורי שגי (ז"ל) וכשהאוניה התקרבה לרציף, הסתכל עליה בכובד ראש, פנה אלי והתוודה: "נחום, אני רב חובל אבל אינני חושב שהייתי יכול לפקד על אוניה גדולה כזו". האוניה ZIM NEW YORK הייתה בנפח של כ-22 אלף טון ויכלה לשאת כ-1500 מכולות של 20 רגל. 34 שנים לאחר מכן, בספטמבר 2006 יצאה מהמספנות האוניה EMMA MAERSK בנפח של קרוב ל-160 אלף טון ועם יכולת נשיאה של 13500-14500 מכולות של 20 רגל. הגודל אכן קובע, אולם הוא יחסי לזמן, למקום ולאנשים.

חברות גדולות יותר בעולם קטן יותר

העולם הכלכלי/חברתי מתלבט רבות בשאלה הפילוסופית הגדולה: האם לגדול זה טוב? האם זה נכון?

רוב הדעות מצדדות בחברות הגדלות עם הזמן. חלק ניכר מהאסטרטגיות המפותחות בתורות הכלכליות השונות נועדו לצורך צמיחה. אולם, למיטב הבנתי חלק הולך וגדל של כלכלנים מעמידים את הגדלת כלל השוק כמטרה ראויה ולאו דווקא את הצמיחה של חברה בודדת, אחת כלשהי.

כל חברה רוצה לגדול מסיבות שונות, העיקריות שבהן הן:

· ההנחה הדי מבוססת כי לחברה גדולה (עם מחזור עסקים גדול) יש סיכוי טוב יותר להרוויח.

· חברה גדולה שולטת במשאבים החיוניים לה, לקיומה לאורך זמן.

· חברה גדולה ואשר ממשיכה לגדול, נחשבת לחברה יציבה. חברה אשר איננה גדלה, ודורכת במקום היא בתהליך נסיגה כיוון שכל החברות המתחרות לה גדלות. (השוק כמעט תמיד, לאורך זמן, גדל).

· חברה גדולה מושכת עובדים טובים ואיכותיים.

· האגו של הבעלים או ההנהלה.

היום ברור לנו כי רק חברות ענק יכולות להניח צינור נפט ממעמקי רוסיה לאירופה או מאלסקה למרכז ארצות הברית. רק חברות ענק יכולות לייצר מטוסי ענק ורק חברות ענק יכולות לרכוש אותן. רק חברות ענק יכולות לבנות אוניות ענק ורק חברות ענק יכולות לרכוש ולהפעיל אותן.

אולם אליה וקוץ בה- ככל שהחברה גדלה, הצורך שלה במערכות פיקוח ושליטה גדול יותר. מערכות אלו מגבירות את הבירוקרטיה עד לדרגת שיתוק החברה וקיבעון או קיפאון של ראשיה. חברת IBM הגיעה כמעט לסוף דרכה בשנות השמונים של המאה הקודמת כי לא "האמינה" במחשב אישי שווה לכל נפש. החברה התאוששה רק כאשר שינתה כיוון והחלה לפעול בשוק המחשבים האישיים. חברת הספנות הענקית מארסק עמדה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת במצב דומה כאשר הימרה על אוניות משטחים בזמן שהשוק החל לנטות לכיוון המכולות. רק שינוי חשיבה של הרגע האחרון החזיר אותה למסלול ההצלחה. אלו כמובן דוגמאות יוצאות מהכלל: הרבה חברות פסקו לפעול כאשר הגיעו לגודל מסוים.

הקטנת פעילות מביאה לחידלון ומה עם הגדלת הפעילות? האם יש גבול?

העולם וכל תחום שבו שואף, לדעתי, למצב שיווי משקל. כל הקצנה לכיוון אחד תביא להקצנה בכיוון השני. כל אופנה כלכלית הנוטה לצד אחד, תביא לאופנה כלכלית אחרת הנוטה לצד שני. אנו חייבים להפנים כי חברות ספנות שונות הן בעלות מטרות שונות גם אם האמצעים שלהן דומים. יש חברות הנוטות להגדיל את נתח השוק שלהן, יש חברות העומדות על מיקסום הרווח כמטרה יחידה. יש חברות שרוצות להגדיל את הקף המחזור שלהן גם אם יקריבו למען הגדלתו את רווחיהן. לא ניכנס לדקויות השונות של ההבדלים, אלא נסתפק בקביעה של מטרות שונות, גם אם הן באותו תחום מתאימים כלים שונים, אולי בגדלים שונים. בטווח הארוך המרחק בין הקצוות יצטמצם ותימצא הנוסחה (אפילו זמנית) של קיום בצוותא עם פשרות.

הפשרות נמצאות בהכרה בקיום מחזורי החיים של חברה ושל התעשייה: חברה שמפנימה את קיומם של מחזורי חיים תצליח. לקראת סיום של כל מחזור חיים של חברה בוגרת יגיע משבר ורק אם תצליח החברה להצעיר עצמה היא תצא מהמשבר. בטבע, אנו רואים את התהליך הזה בשלמותו בהתפתחות הנהרות: כל נהר בתחילתו ייראה כקו ישר, עם התבגרותו הוא מפתח פיתולים רבים וכשהוא מזקין והופך להיות כמעט ביצה, הנהר בונה עצמו מחדש וזורם שנית במסלול ישר.

אוניות הענק: האם יש להן קיום לאורך זמן?

אם המגמה תמשיך, לא רק האוניות תהיינה ענקיות, גם החברות המפעילות אותן תהיינה חייבות להיות ענקיות. לא לחינם מתאגדות היום חברות הספנות לקונסורציומים- כל אחת בנפרד לא מסוגלת להפעיל קו ספנות של אוניות ענק. יחד עם הגידול בארגונים אנו עדים לייתר בירוקרטיה: מרכזי שליטה לתפעול הקו: כל מרכז כזה מכיל נציגים מהחברות השונות, כל החלטה לוקחת זמן. בסופו של תהליך נהיה עם קונסורציום לשירותי ספנות, ענק אחד –משותק.

מעבר לתחום הארגוני קיימות המגבלות הטבעיות: גודל האוניה מחייב שימוש במרכזי שטעון שמהם יפיצו את המטענים ליעדים הסופיים, כלומר השירות הישיר במצב קיצון יעלם. זה בדיוק הסדק בו ייכנס המתחרה הקטן עם השאיפה לגדול, שלא לדבר על הרגולטורים שלא יראו בעין יפה התהוותו של קונסורציום ענק אחד.

לדעתי, אנו, אנשי הספנות חייבים לשאוף למצב בו תהיינה שתי תפיסות ייסוד בספנות ולא לאפשר לאחת מהן לגבור על השניה:

1. שירות בין מרכזים והפצה (עם אוניות ענק), מקביל לפילוסופיה של איירבוס.

2. שירותים ישירים בין נמלי קצה (עם אוניות מותאמות בגודלן, לצרכי הסחר הספציפי), מקביל לפילוסופיה של בואינג.

שתי תפיסות אלו חייבות להתקיים זו לצד זו. רק כך נוכל לקיים אוניות ענק עם חברות ענק מחד, וחברות קטנות יותר עם אוניות קטנות יותר מאידך ולשמור על רמת תחרות, ובעקבות כך על רמת התייעלות סבירה לאורך זמן.

על הרגולטורים בכל מדינה מוטלת החובה לאסור אישור קונסורציומים ו/או רכישות ומיזוגים כאלו שלא יאפשרו לחברות המקיימות שירות ישיר להתקיים. יתר על כן, לדעתי, באם נוצר מצב של מחסור בשירות ישיר, על המדינה לדאוג להקמה של שירות כזה על ידי מתן עידודים כאלו ואחרים ליזמים.

כשהייתי סטודנט למדתי מתמטיקה אצל פרופסור ערי ז'בוטינסקי (אכן, הבן של...). זכורני שעמד על הבימה באולם צ'רצ'יל בטכניון בחיפה והראה לנו את פיתוחה של נוסחה כלשהי וההוכחה לקיומה. לאחר שסיים לכתוב על הלוח, פסע לקצה הבימה, הסתכל בחיוך רחב על מה שזה עתה שרבט ואמר: "תראו כמה שזה יפה. מוכרח להיות נכון!". אולי עדיף להיות חברה או אוניה יפה מאשר גדולה.