"זה נצחוני וזו גאוותי"

עובדי חברת נמל חיפה התייחדו השבוע עם זיכרון הנספים בשואה בטקס מיוחד ומרגש, שהתקיים זו השנה השלישית ברציפות.

את האירוע, שהתקיים בטרמינל הנוסעים של הנמל, פתחה תפילת יזכור מפי עובד החברה משה אלקלעי.

כמדי שנה, הוקדש החלק המרכזי של האירוע לשמיעת עדות של ניצול שואה. השנה היתה זו שורדת השואה מרים יהב (שנקראה בזמן השואה מערקה שבח), שסיפרה את סיפור חייה המרגש. מרים היתה בת 12 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אביה נרצח, ככל הנראה, במחנה עבודה, אמה ואחותה נספו, ככל הנראה, בטרבלינקה. במהלך המלחמה, אודות לאופייה החזק ותושייתה, לאחר שעברה את התלאות והתמודדה אל מול כל הסכנות, היא שרדה את מחנה העבודה בליז'ין, אושוויץ, ומחנה עבודה נוסף בחבל הסודטים שבצ'כיה, משם שוחררה ב-8 במאי 1945.

ב-1949 עלתה מרים לארץ והקימה משפחה. ילדה שלושה ילדים ועתה היא חובקת עשרה נכדים ו-17 נינים. "זה נצחוני וזו גאוותי", אמרה באירוע.

מרים עוסקת מזה 27 שנים בהסברת השואה בארץ ובעולם ונחשבת למסבירה רשמית של השואה במסעות התלמידים לפולין, בקרב מערכת החינוך ובצה"ל. כחלק מהפעילות, היא הקימה עמותה של אישה אחת בשם "לא לתת לשכוח את השואה".

השבוע היא אמרה: "אני סגרתי מעגל. אני לא שוכחת ולא סולחת. הקול שלי מהדהד בכל העולם. אולי בעצם בשביל זה נשארתי. עד היום לא היתה לי תשובה למה נשארתי בחיים. אולי זאת התשובה".

לנמל חיפה העניקה מרים עותק מספרה, "בתי אולי את", המתאר את ספור הישרדותה. על הספר היא אמרה: "אלו היו מילותיה האחרונות של אמי אלי: 'בתי, אולי את תישארי בחיים ותספרי'". היא ביקשה שתכני הספר יופצו בקרב עובדי חברת הנמל.

בתמורה ובתודה על שניאותה לספר את סיפור חייה, העניקה הנהלת החברה למרים תעודה.

את הטקס הפיקה גם השנה הממונה על יחסי הציבור בנמל מתי גינור, בסיוע מדור משאבי אנוש ואנשי טרמינל הנוסעים.