יוסי רוזנטל דובר נמל חיפה פורש לגמלאות לאחר 49 שנות עבודה בנמל

"אני רוצה להודות לכל ידידיי על שיתוף הפעולה רב השנים ומאחל לכולנו, המשפחה המורחבת של עובדי הנמלים וכן לציבור המשתמשים בשירותי הנמלים – לצלוח בשלום את התקופה הסוערת הפוקדת את נמלי ישראל כיום ולעגון ליד חוף מבטחים"

יוסי רוזנטל, המכהן בשנים האחרונות כדובר נמל חיפה, פורש בסוף החודש לגימלאות לאחר 49 שנות עבודה בנמל. באוקטובר 1955, בהיותו נער בן 16, הגיע יוסי רוזנטל לעבוד בנמל. הוא הופנה למחלקת ה"פרסונל" של מנהלת הנמל (כפי שקראו למשאבי אנוש באותם ימים) על ידי לשכת העבודה של "הנוער העובד".

הנמל, שבאותם ימים לא נחשב כמקום עבודה מבוקש במיוחד, הסכים לקלוט אותו בו במקום. רוזנטל שובץ לעבודה במדור הנהלת החשבונות במעמד של חניך (תיוק, שליחויות וכד'). הוא המשיך להחזיק מעמד בעבודה במשרה מלאה ובמקביל בלימודים סדירים (בתיכון ערב), בכל שנות התבגרותו.

"בנמל שררה באותם הימים אוירה מאוד קולגיאלית עם דגש חזק על עזרה הדדית", נזכר רוזנטל. "אולי בגלל המצב הכלכלי הקשה, אולי בגלל הצפיפות הרבה במשרדים ובמקומות העבודה. למרות החיכוכים השגרתיים היומיומיים, ה"חברים לעבודה" – היוו משפחה אחת גדולה ותומכת – הנמל שימש אז ככור היתוך אמיתי".

רוזנטל סיים את בחינות הבגרות, שירת בצה"ל ולאחר תום השירות הסדיר חזר לעבוד בנמל כשאת עבודתו הוא שילב עם לימודים אוניברסיטאים. "הנמל אפשר לי לשלב בין שני הדברים. הוא היה מקום עבודה נעים, מעניין ומגוון. שכר עובדי מנהלת הנמל היה עדיין השכר המקובל במשרדי הממשלה (כיחידת סמך של משרד התחבורה). זו היתה התקופה של ערב הקמת רשות הנמלים והרבה לפני הסכמי ה"שיפטינג" הגדולים שהעלו את השכר משמעותית".

לאורך השנים עבר רוזנטל דרך שורה ארוכה של תפקידים, החל מלבלר צעיר, דרך מנהל חשבונות זוטר ולאחר מכן בכיר, כלכלן, רמ"ד כלכלה ועד לדובר הנמל וממונה על קשרי חוץ (בתפקידו האחרון). במהלך עשרות שנות עבודתו בנמל, הוא ביצע מגוון רחב מאוד של תפקידים ומטלות, שם הותיר את חותמו.

כך למשל, הוא יזם והנהיג מערכת תמחיר לשירותי נמל (בתחילה ידנית ולאחר מכן ממוחשבת) במטרה להתאים, עד כמה שניתן, את תעריפי הנמל לעלויות בפועל. על בסיס מערכת זו הופעלה בנמל חיפה שיטה לתמחור שינוע מטענים – שנים רבות לפני הפעלת שיטה דומה על ידי רשות הנמלים.

חברת "דגון", שקיבלה את הזיכיון לשינוע גרעינים בנמל חיפה, היתה למעשה הקבלן הראשון בקנה מידה גדול שהתקשר עם מדינת ישראל בשיטת ה- B.O.T. לאורך המחצית הראשונה של תקופת החוזה עם "דגון" (עד לסוף שנות ה- 70), שיטת התשלומים לחברה בגין השינוע השוטף, התבססה בעיקרה על השיטה הלא יעילה / של "COST+" (כיסוי עלויות בתוספת רווח). במהלך כהונתו כראש מדור כלכלה הצליח רוזנטל לשכנע את הגורמים הנמליים והרשותיים בצורך לשנות את השיטה הישנה ולכלול בשיטת התשלום גם תמריץ של התייעלות. ואכן, בנקודת זמן מסויימת, כאשר הדבר התאפשר מבחינת תנאי החוזה, שונתה שיטת ההתחשבנות. לאורך ציר הזמן נראו גם התוצאות החיוביות. "אם יורשה לי, עם כל הכעס והאש שמשכתי לא פעם מצד הנהלת "דגון", אני לשיטתי, תמיד טענתי שהפונקציה של שינוע ואיחסון גרעינים באמצעות מתקן אוטומטי יכולה בהחלט להתבצע על ידי העובדים האורגניים של נמל חיפה, בצורה לא פחות יעילה וללא עלויות תקורה מיותרות (מועצת מנהלים, מנכ"ל, סמנכ"ל, חשב ועוד)", הוסיף.

במסגרת לימודיו לתארים גבוהים באוניברסיטאות, ולצורך השלמת חובותיו האקדמאיים הגיש רוזנטל עבודות מחקר שעסקו בנושאים הקשורים לנמל.

כך למשל, במהלך שנות השבעים, נוצר מחסור בעובדי תיפעול בנמל אילת. הנהלת רשות הנמלים העלתה רעיון לנייד (בהסכמה) עובדים מנמל חיפה לנמל אילת. במסגרת לימודיו לתואר שני בפקולטה לתעשייה וניהול של הטכניון ערך רוזנטל עבודת מחקר אמפירית מבוססת על מדגם של כ- 250 מעובדי נמל חיפה (מספר עובדי התפעול בזמן עריכת המחקר הגיע לכ-1300 עובדים). הממצאים הצביעו על חוסר נטייה כמעט מוחלט של עובדי הנמל לניידות גיאוגרפית. יצויין כי באותה תקופה אחוז גבוה מבין עובדי הנמל נמנו עם בני העדה הדרוזית המסורתית אשר התגוררה בכפרי הגליל ולא גילתה כל נטייה לעזוב את כפריהם ולעבור לדרום בשום תנאי שהוא.

העבודה לקבלת תואר שלישי (PHD) שהגיש יוסי רוזנטל לאוניברסיטה בארה"ב התמקדה בנושא "אזורי נמל חופשיים בישראל". במסגרת האופוריה שפקדה את ישראל לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, והציפיות להשתלב במקום מרכזי בכלכלה הגלובלית, נחקק חוק "אזורי נמל חופשיים תשס"ט – 1969" במסגרתו נקבע "אזור חופשי" (אזור הנהנה ממעמד אקסטריטוריאלי מבחינת חוקי המכס המיועד לעידוד סחר בינלאומי) ליד כל אחד מנמלי ישראל. ממצאי המחקר הצביעו על מספר גורמים לחוסר ההצלחה של יוזמה זו בישראל כגון בירוקרטיה ועלויות גבוהות יחסית של האזור (בהשוואה לחלופות אחרות) – ובעיקר אי התאמתו של החוק להתפתחויות (במיוחד בתחום המיסים) של כלכלת ישראל בעידן החדש.

בשנת 1979 הוא ערך מסמך המוכיח כי הנהגת מערכות תעריפים דיפרנציאליות בין הנמלים, תעריפים המבוססים על מבנה העלויות הייחודי בכל נמל והנגזרות מרמת ההתמחות, שיטות העבודה ושאר גורמים השונים מנמל לנמל וממטען למטען – עשויים להעלות את רמת הרווחה של המשק בישראל בכללותו. כלומר, הדיפרנציאציה בתעריפי הנמלים – היא התשתית לתחרות אמיתית. את ממצאי העבודה הגיש רוזנטל לעיונו של מנכ"ל רשות הנמלים דאז, איזי רהב, אשר העיר על כך: "הגישה נכונה – טרם הגיע הזמן ליישומה". הבדיקה שהוא ערך בעבודתו (לפני 25 שנה) הראתה כי התחרות בין הנמלים באמצעות הנהגת מערכות תעריפים יחודיות לכל נמל, עשויה להעלות רמת הרווחה הכלל משקית (שהיא אינה בהכרח זהה לרווח). "רווחה הינו מונח אבסטרקטי יותר ויש בו גם אלמנטים פסיכולוגיים שאינם ניתנים למדידה באמצעות חשבון רווח והפסד כספי פשוט. כלל לא בטוח שתחרות בין מספר חברות נמל הנשלטות על ידי גופים פרטיים תעלינה את רמת הרווחה הכלל משקית (הכוללת גם את עובדי הנמלים) יותר מאשר התחרות בין חברות נמל ממשלתיות בתנאי כמובן שהחברות הממשלתיות תנוהלנה בצורה יעילה. אני מאמין עדיין, שהנהלה טובה ומסורה המתייחסת אל האירגון הציבורי שבראשה היא עומדת כאילו היה העסק הפרטי, במובן החיובי שלה, מסוגלת להביא לתוצאות לא פחות טובות מאשר הנהלה באירגון פרטי".

המעבר לעיסוק בדוברות ויחסי ציבור, פתח בפניו צוהר אל עולם חדש, שונה לחלוטין מהנושאים בהם עסק עד אז. "העיסוק בבני אדם, המגע עם אמצעי התיקשורת ההמוניים, החשיפה בפני אחמ"ים וקבוצות אורחים, העשירה וגיוונה את המטען החוויתי שצברתי במהלך חיי התעסוקתיים – ואני בהחלט מרגיש שיצאתי נשכר מכך", אמר רוזנטל.

בפרקי זמן שונים הוא עסק גם בפעילות ציבורית בנמל, כחבר בוועד החניכים (היו תקופות שבנמל עבדו עשרות חניכים), חבר בוועד האקדמאים הכלל- רשותי ובשנים האחרונות כיו"ר ועד בכירים.

בשנה האחרונה שהייתה רוויה במאבקים סביב נושא הרפורמה, קיים מפגשים בלתי אמצעיים עם המנהיגים הצעירים של עובדי הנמל. "התרשמתי מהנחישות ומהאכפתיות שהם גילו במאבק, וכן מיכולתם לנתח בצורה נכונה ובהירה – גם בתנאי לחץ – את המצבים השונים שנוצרו בכל שלב ושלב".

"אני רוצה להודות לכל ידידיי על שיתוף הפעולה רב השנים ומאחל לכולנו, המשפחה המורחבת של עובדי הנמלים וכן לציבור המשתמשים בשירותי הנמלים – לצלוח בשלום את התקופה הסוערת הפוקדת את נמלי ישראל כיום ולעגון ליד חוף מבטחים".