ככל שהפרויקט גדול יותר, האמת קטנה יותר

ברכבת ישראל מתקשים לעמוד בתקציבים המקוריים הנקבעים לפרויקטים הגדולים. כך חרג משמעותית התקציב בפרויקטים של הרכבת הקלה בתל אביב, בפרויקט נתב"ג 2000 ובפרויקטים של הרכבת בקו המהיר לירושלים, בקו לאשקלון, בקו לבאר שבע דרך אופקים ובקווים לשדרות ונתיבות.

האם האשמה היא של אנשי המקצוע והמהנדסים שאינם מקצועיים מספיק? לא בטוח. ממחקר שביצעו לפני כשלוש שנים החוקרים Mette K. Skamris Holm ,Bent Flyvbjerg ו-Soren L. Buhl מאוניברסיטת אאלבורג הדנית עולה מסקנה חד משמעית: מקבלי החלטות ואנשי מקצוע אינם אומרים את האמת בכל הקשור לעלות פרויקטים עתידיים גדולי ממדים. מעטים הם אנשי המקצוע שיוכלו לערוב לתקציב של פרויקט מראשית דרכו ועד לסיומו. מלת הקסם היא "בצ"מ" - הוצאה בלתי צפויה מראש בשלב הביצוע. ככל שהבצ"מ גבוהה יותר, כך כרית ספיגת החריגות גדולה יותר.

במחקר שבחן 258 פרויקטים בעולם, בהיקף כולל של יותר מ-90 מיליארד דולר, התגלו ממצאים מעניינים: נמצא כי ההערכות הכספיות המוטעות בפרויקטים של תשתיות אינן נובעות מטעות אנוש, אלא הן תוצאה של אסטרטגיה של תיאור מסולף של הדברים, או בשפה נימוסית פחות - "שקרים".

בפרויקטים של רכבות נמצא שיעור ההטיה הגבוה ביותר - סטייה ממוצעת של 45% בין מחיר ההשקעה המתוכנן להיקף ההשקעה בפועל; בפרויקטים של גשרים ומנהרות הסטייה הממוצעת הסתכמה בכ-34%; ובכבישים נקבעה הסטייה הממוצעת כלפי מעלה על כ-20% בלבד מהמחיר המקורי. ממוצע הסטייה בהיקפי ההשקעה של 258 הפרויקטים שנבדקו הגיע לכ-28%.

גם אם קשה להאמין שאנשי המקצוע משקרים במצח נחושה, הממצאים, בעולם כמו גם בישראל, מספקים חומר רב למחשבה.