המדינה עשויה ליהנות מרווחי חוצה ישראל כבר ב-2005

רשת הביטחון שהבטיחה המדינה לכביש חוצה ישראל תופעל על פי הצפוי בשנה הבאה, אבל אין זו הרשת המוכרת שבה אמורה המדינה לפצות את מפעילי הכביש על הפסדיהם. להיפך; זו תהיה הרשת המבטיחה למדינה חלק ברווחי הכביש, ההולך ומתבסס כהצלחה מרשימה.

ההצלחה עולה על הצפוי. נפחי התנועה בכביש האגרה הראשון של ישראל גבוהים מהתחזיות, ואם קצב הגידול הנוכחי יימשך - כבר ב-2005 תוכל המדינה לרשום לעצמה הכנסות מהפרויקט, זאת זמן רב לפני המתוכנן. על פי נתונים פנימיים של חברת דרך ארץ, המפעילה את כביש חוצה ישראל, היקף הפעילות בו גבוה מהתחזיות והנתונים כיום טובים יותר מהנתונים במחצית הראשונה של 2004.

פרויקט כביש חוצה ישראל קיבל מהמדינה רשת ביטחון לפעילותו. למעשה מדובר בערבות מדינה להיקף התנועה בכביש. רשת הביטחון ניתנה לשני הכיוונים: במצב שבו היקף התנועה יהיה נמוך מהתחזיות, התחייבה המדינה להשלים את ההכנסות החסרות למפעילי

הכביש; במצב שבו ההכנסות יהיו גבוהות מהצפוי, המדינה תשתתף ברווחים.

תחשיב תחזית התנועה מבוסס על מספר הנסיעות החזוי בקטעי הכביש במשך שנה. כך לדוגמה, אם נקודת האיזון ל-2004 נקבעה ל-30 מיליון נסיעות בכביש, אבל מספרן בפועל היה 28 מיליון - היקף הנסיעות נמוך מנקודת האיזון. במצב זה, המדינה תהיה חייבת לשלם לדרך ארץ 72% מהפרש ההכנסות החסרות, כלומר מ-2 מיליון נסיעות. לעומת זאת, במצב שבו מספר הנסיעות גבוה מנקודת האיזון, לדוגמה 32 מיליון נסיעות, על דרך ארץ יהיה להעביר למדינה 57% מההפרש נטו של ההכנסות מ-2 מיליון הנסיעות העודפות.

דרך ארץ אינה חושפת את המספר המדויק של הנסיעות שהיו בכביש ואת התחזית לגידול במספרן. עם זאת, מסרה כי מדי יום נרשמות עתה בכביש בממוצע כ-70 אלף נסיעות. "על פי קצב הגידול הנוכחי של תנועת הנוסעים, 10% בחודש, נגיע ליעד הפדיון שנקבע בהסכם עם המדינה בתוך זמן קצר, ולכן לא נצטרך לקבל כסף מהמדינה ואפילו נחזיר לה דיווידנד", אומר מנכ"ל חברת דרך ארץ-המפעיל, יהודה וילק. "זאת, כמובן, אם לא ניעצר בשל עיכובים לא צפויים, כמו כבישי רוחב שלא יושלמו במועד".

מאז תחילת גביית האגרה בינואר 2003, עלו על הכביש יותר מ-1.1 מיליון כלי רכב מתוך 2 מיליון כלי רכב הנעים בכבישי המדינה. על פי הנתונים, מדי חודש עולים על הכביש כ-40 אלף כלי רכב חדשים, שלא נרשמו בו בעבר.

כיום קיימות שלוש דרכים לגבייה בעבור הנסיעה בכביש: לקוח מזדמן שאינו מנוי המשלם 100% מתעריף הנסיעה - תעריף המינימום לשלושה קטעים הוא 14.66 שקל ותעריף המקסימום לחמישה קטעים ויותר הוא 20.25 שקל; מנוי המצולם באמצעות מכשיר וידאו המותקן בכניסה לכביש וביציאה ממנו משלם כ-80% מתעריף הנסיעה - תעריף המינימום לשלושה קטעים הוא 11.52 שקל ותעריף המקסימום לחמישה קטעים ויותר 17.21 שקל; מנוי "פסקל" המזוהה באמצעות שבב אלקטרוני המותקן ברכב משלם כ-60% מתעריף הנסיעה - הסכום המינימלי לשלושה קטעים 8.39 שקל והתעריך המקסימלי לחמישה קטעים ויותר הוא 13.98 שקל (ההוצאה החודשית למנוי פסקל הנוסע שלושה קטעים פעמיים ביום היא כ-350 שקל, ולמנוי הנוסע בתעריף המקסימלי 550 שקל).

עד עתה נרשמו לכביש כ-370 אלף כלי רכב כמנויים, וקצב הגידול החודשי במספר המנויים הוא כ-10,000 כלי רכב. 70% מהנסיעות בכביש נעשות על ידי כלי רכב אלה. "התחזית היתה שנגיע לשיעור מנויים כזה רק ב-2008, ולתחזית המרבית של 75% מנויים ממשתמשי הכביש רק ב-2014", אומר וילק.

נתון נוסף המעיד על ההצלחה הוא השיעור הגבוה של גביית האגרה מהמשתמשים בכביש. על פי דרך ארץ, שיעור הגבייה בנובמבר 2004 הוא יותר מ-95%, לעומת 70%-60% בתחילת הגבייה בינואר 2003; בקרב הנהגים המזדמנים שיעור המשלמים הוא יותר מ-90% ובקרב המנויים יותר מ-97%.

הסיבה המרכזית לשיעור הגבייה הגבוה, מציין וילק, הוא חינוך ציבור הנהגים: "הצלחנו להחדיר לתודעה שמדובר בשירות שהם מקבלים, שירות עליו יש לשלם. בתחילת הדרך אמרו שלא ייסעו בכביש, אחר כך אמרו שאם ייסעו לא ישלמו. הנתונים מראים שלא רק שנוסעים, אלא גם משלמים".

לדברי וילק, "רק 5%-4% מהנהגים אינם משלמים והם אלה שעושים את כל הרעש". הקנסות שמטילה דרך ארץ, על פי החוק, גבוהים מהמקובל מישראל. בגלל גובה הקנסות, הוא מוסיף, "אלה שמשלמים אינם חשים פראיירים לעומת אוכלוסיות אחרות".

אחת מהסנקציות שרשאית דרך ארץ להפעיל היא החרמת כלי רכב של חייבי אגרה. לדברי וילק, מדי יום נעצרים על הכביש כשמונה כלי רכב של חייבים סדרתיים, אך 95% מהם פורעים את חובם במקום. "במגרש המכוניות המעוקלות שלנו יש שלושה כלי רכב בלבד".