אהבתם? שתפו
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
שיתוף בלינקדאין
שיתוף באימייל
שיתוף בווטסאפ
הדפסת כתבה
עו"ד סיגל שנולד משרקי, ממשרד לשם-קיפרמן משרד עורכי דין ונוטריון אשר מייצג בין שאר לקוחותיו גם את חברת ממן, העבירה לרשותנו, לצורך פירסום את תגובתה על סקירתו של עו"ד שמואל גרוסמן בנושא שכותרתו "האם פטור מסוף המטענים מאחריות לנזקי מטענים שנמסרו לו ?".
המאמר פורסם בעתון "שי ספנות ותעופה" בגליון מספר 636, מתאריך 23 ביולי 2003, ובאתר port2port (לחץ כאן לקריאת הסקירה).
באופן כללי, דנה סקירתו של עו"ד גרוסמן בסוגיות הבאות : מהי אחריותו של מסוף מטענים לנזקי מטענים שנמסרו לו? האם הוא זכאי להסתמך על מגבלת האחריות שמוביל אווירי זכאי להסתמך עליה?
להלן תגובתה של עו"ד סיגל שנולד משרקי :
כותרת הרשימה היתה "האם פטור מסוף מטענים מאחריות לנזקי מטענים שנמסרו לו?" הכותרת ללא ספק מושכת את הקורא לעיין ברשימה, אבל, לאמיתו של דבר, לא זו השאלה שעמדה להכרעה בפני בית המשפט במסגרת הדיון בבקשה אותה סוקר הכותב.
התשובה לשאלה שהציגה כותרת הרשימה דלעיל היא, כמובן, שלילית. במדינה מתוקנת, ובישראל בוודאי, אין גוף הפטור מאחריות לנזקים שהוא גורם ומן הראוי שלא יהיה. השאלה שנבחנה, ותיבחן פעם נוספת במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה, היא האם מוגבלת אחריותו של מסוף מטענים?
נשאל מיד בפשטות: מדוע שלא תוגבל אחריותו של מסוף מטענים? אחריותם של המוביל האוירי, המוביל הימי, סוכניהם, משרתיהם, משלחים, מובילים יבשתיים, וכדומה, אחריותם של כל אלה מוגבלת במידה זו או אחרת, כידוע. מדוע, אם כן, אין הצדקה להגבלת אחריותו של מסוף מטענים? ברצוננו להזכיר כי אחריות מסופים בתובלה בין לאומית הוגבלה באמנת וינה משנת 1991 (שטרם נכנסה לתקפה). האם לדעת כותב הרשימה, אין המחוקקים הבינלאומיים יודעים מה הם סחים?
בית משפט השלום קיבל את טענת ממן כי השירותים שהיא נותנת הם שירותים שנועדו לקדם את ההובלה האוירית ואלמלא ביצעה אותם ממן היה על המוביל האוירי לבצעם מכח חוזה התובלה האוירית ולכן, דינה של ממן כדין המוביל האוירי והיא זכאית להגבלת האחריות הקבועה באמנת וורשה.
כותב הרשימה, עו"ד גרוסמן, סבור כי החלטת בית המשפט שגויה. זאת, כי היא סותרת פסק דין ישן של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין רייס נגד ממן. פסק דין זה דן בעבר בנושא הגבלת אחריותה של ממן ופסק כי מגבלת האחריות של המוביל האוירי אינה חלה על ממן.
עו"ד גרוסמן טוען עוד ברשימתו כי לוא הופנתה תשומת ליבו של בית המשפט לפסק דין זה סביר להניח כי החלטתו היתה שונה. בכל הכבוד, טועה עו"ד גרוסמן.
תשומת ליבו של בית משפט השלום לא הופנתה לפרשת רייס נ' ממן כי אין כל דימיון בינה לבין המקרה הנוכחי. הבהירו, הן בית המשפט המחוזי, והן בית המשפט העליון (אשר דן בפרשה זו בערעור), כי רק כאשר נכפים שירותי ממן על המוביל האוירי, ואין חוזה ביניהם, רק אז לא יתקיימו ביניהם יחסי סוכנות לפי אמנת ורשה. כמובן שכאשר יש חוזה בין ממן למוביל האוירי, ההיפך הוא הנכון.
בפרשת רייס נ' ממן היה המוביל האוירי סוויסאייר ובינה לבין ממן אין חוזה. לעומת זאת, בענין הנוכחי, המוביל האוירי הינו אל על ובינה לבין ממן יש ויש חוזה. המדובר איפוא בשני מקרים שונים לחלוטין בעובדותיהם הבסיסיות.
עו"ד שמואל גרוסמן הגיב על על מכתבה של עו"ד סיגל שנולד משרקי. להלן תגובתו :
אנו אכן סבורים כי אחריותו של מסוף מטענים לנזקים שנגרמו על ידו למטענים שנמסרו לטיפולו, אינה צריכה להיות מוגבלת.
בראשית הדברים ראוי לצטט את ההתייחסות לאחריות ממ"ן, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת תשקיף ממ"ן. כידוע, הייתה ממ"ן, בעברה, חברה ממשלתית, ובמסגרת מהלכי ההפרטה נמכרו מניותיה לבעליה דהיום. תשקיף ההנפקה הוא בבחינת גילוי דעתה של המדינה, כמוכרת המניות, באשר לזכויותיה וחובותיה של החברה הנמכרת. וכך נאמר בסעיף 6.7.1. בתשקיף ממ"ן מנובמבר 1989 לעניין אחריות ממ"ן:
"אחריותה של החברה אינה מוגבלת בחיקוק או באמנה כלשהם. התקופה בה רשאי תובע כלשהו להגיש תביעה נגד החברה אף היא אינה מוגבלת מעבר למגבלות של תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק."
הדברים מדברים בעד עצמם ומלמדים כי הן המדינה והן רוכשי מניות ממ"ן היו מודעים למצב המשפטי הנכון כי אחריותה של ממ"ן אינה מוגבלת.
גם בתי המשפט הגיעו לאותה התוצאה, אף בלא להתייחס לתשקיף ממ"ן שככל הנראה לא הובא בפניהם ואם היה מובא היה בו כמובן חיזוק נוסף להעדר הגבלת האחריות.
אחריותה של ממ"ן לנזקי מטענים שנמסרו לה, מתייחסת לאחריותה כלפי ציבור היבואנים והיצואנים, בעלי המטענים, ולא לאחריותה כלפי חברת התעופה. ממילא, השאלה האם יש או אין הסכם בין ממ"ן לבין חברת התעופה והאם, מכוחו של אותו הסכם, מוגבלת אחריותה של ממ"ן כלפי אותה חברת תעופה, אין לה כל רלבנטיות, שהרי לא אחריות ממ"ן כלפי חברת התעופה היא הנבחנת אלא אחריותה כלפי בעלי המטענים.
בפסק הדין בת.א. (שלום ת"א) 44176/95 אלכסנדר האודן חתם ללוידס הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ ואח' חזר וקבע בית המשפט את אחריותה הבלתי מוגבלת של ממ"ן, על פי חוק השומרים, למטענים שניזוקו או אבדו בחזקתה. באותו פסק דין קבע בית המשפט במפורש כי "יחסיה של ממ"ן עם חברת אל-על, אינם רלבנטיים לדיון זה. אדם זר להסכם, שאינו צד לו, אינו כפוף להסדרים החוזיים שכרתו צדדים אחרים בינם לבין עצמם".
לגבי האחריות כלפי מי שאינו צד להסכם בין ממ"ן לבין חברת התעופה, דהיינו בעל המטען שנמסר לטיפול ממ"ן, לגביו קובע בית המשפט המחוזי בעניין רייס, (ראה רשימתנו הקודמת) כי
"…אין אפשרות ליצור יחסי שליחות או סוכנות באמצעות חקיקה המעניקה זכויות בלעדיות לממ"ן לטיפול במטענם המיועדים לחברת התעופה. עד לשלב בו נמסרת ההשגחה במטען כאמור לחברת התעופה פועלת ממ"ן מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן היא נוצרה והן: אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול וטעינה של מטענים, טעינה ופריקה של מטוסים וכן למטרות של פקודת המכס המתבצעות אף הן במחסני ממ"ן "
גם ההגיון הפשוט אינו מאפשר תוצאה שונה, שהרי מה אומרת ממ"ן כלפי בעל המטען: אחריותנו כלפיך בעל המטען היא תוצאה של ההסכם שהצלחנו לקשור עם חברת התעופה. אם הצלחנו לקשור הסכם סוכנות עם חברת התעופה הרי שבכך נחרץ גורל אחריותנו כלפיך בגין טיפולנו במטענך. אם אין בידינו הסכם סוכנות כזה, אחריותנו כלפיך היא אחריות משפטית רגילה, על פי דין, אך אם יש בידינו הסכם סוכנות עם חברת התעופה, הרי הדבר משליך, באופן אוטומטי על זכויותיך כבעל המטען ועל אחריותנו המופחתת כלפיך; זאת, על אף שאתה בעל המטען אינך צד להסכם שבינינו לבין חברת התעופה ואף אינך יודע אם קיים הסכם כזה ומה תוכנו. קשה לקבל היגיון זה.
ובאשר לגילוי הנאות.
בתי המשפט, הן בפסק דין רייס והן בפסק דין האודן, קבעו את אחריותה הבלתי מוגבלת של ממ"ן כלפי בעלי המטענים ולא עשו כל הבחנה באשר לקיומו או אי קיומו של הסכם סוכנות בין ממ"ן לבין חברת התעופה. יתר על כן, נקבע במפורש כי ההסכם שבין ממ"ן לבין חברת התעופה, ככל שקיים, אינו רלבנטי לעניין אחריות ממ"ן כלפי בעלי המטענים. אין לפיכך כל מקום להבחנה בין מקרי רייס והאודן לבין פסק הדין בעקבותיו נכתבה רשימתנו.
אך גם אם נניח כי ניתן לטעון להבחנה כזו או אחרת, האם לא היה מקום להפנות את בית המשפט לפסקי הדין בעניין רייס והאודן, בכולם יוצגה ממ"ן על ידי אותם באי כוחה הנוכחיים, ובהם נקבעה אחריותה הבלתי מוגבלת של ממ"ן כלפי בעלי המטענים? האם לא היה מקום להציג את פסקי הדין לפני בית המשפט, תוך ניסיון לאבחנם, אך לא להימנע מלהציגם?
