נדחתה בקשה לסלק תביעה ייצוגית בגין תיאום מחירי הובלה אווירית

בבית המשפט המחוזי מרכז מתנהלת בתקופה האחרונה תביעה ייצוגית נגד מספר חברות תעופה בטענה של תיאום אסור של מחירי הובלה אווירית. לאחרונה ניסו החברות לסלק את התביעה על הסף, אולם נכשלו.

משמעות החלטת בית המשפט היא, כי התביעה הייצוגית נגד חברות התעופה תמשיך להתברר והן תיאלצנה להגיש תגובה מסודרת בכתב בטרם תינתן החלטת בית המשפט בדבר אישור התביעה כייצוגית.

התובעת היא ארגון חברתי שהוקם בשנת 2008 בשם "הצלחת התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת", שהוקם לשם "קידום האכיפה האזרחית בישראל ועידוד של רגולציה יעילה ומתקדמת". הארגון הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד ארבע חברות תעופה מרכזיות שעסקו בשילוח מטענים מישראל וממנה.

הארגון טען שחברות התעופה היו חלק מקרטל עולמי, שחבריו תיאמו ביניהן את מחירם של מספר רכיבים בתעריף שינוע מטענים בהטסה, ובין השאר, תוספת הדלק, תוספת ביטחון, תוספת מלחמה ותוספת מכס. בעת חשיפת הקרטל, נוהלו חקירות נגד חבריו לכאורה, שבחלקן הסתיימו  בהודאות, בהרשעות פליליות ובעסקאות טיעון בחו"ל.

הטענה העיקרית במסגרת התובענה הייצוגית הינה כי בעולם נורמטיבי, חברות תעופה העוסקות בשילוח מטענים בהטסה, קובעות תעריפים עבור השירותים באמצעות חישוב מחיר בסיס המבוסס על נפח או משקל, ובנוסף יש לקחת בחשבון רכיבי עלות ספציפיים נוספים (כפי שהודגם לעיל), כאשר כימות רכיבים אילו ייעשה בהתאם לעלותם בפועל בידי כל חברת תעופה.

אולם, נטען כי במסגרת הקרטל העולמי שלו שותפות כביכול אותן חברות תעופה, הן תיאמו ביניהן מחירים זהים לרכיבי העלות הספציפיים, ללא מתן ביטוי לעלות הרכיבים בפועל בידי כל חברת תעופה. עניין זה, נטען, מנע ירידה פוטנציאלית במחיר השילוח ללקוחות.

בנוסף, נטען כי חברות התעופה היו שותפות להסדרים כובלים נוספים של העברת מידע, שמירה על רווחים, חלוקת שוק וכו', לשם שימור שליטתם בענף.

במסגרת התביעה הייצוגית, נדרשות חברות התעופה לכל הפחות לפצות את חברות השילוח, שהיו לקוחות ישירות שלהן, בפער בין הסכום ששולם על ידן בפועל לבין מחיר השוק המקובל ללא הקרטל, וכל זאת בהכפלת מספר העסקאות שבוצעו.

חברות התעופה הגישו לבית המשפט בקשות לסילוק הבקשה על הסף וטענו כי אין מקום לברר את התביעה לגופה. בית המשפט קבע כי טענות מסוימות נחשבות כמופרכות, וביניהן שלא ניתן לתבוע חברות תעופה מכוח חוקים אחרים מלבד חוק התובלה האווירית, כי קיימת התיישנות מכוח חוק זה, ועוד. טענות שבית המשפט סבר כי הן מרכזיות ושהן רלוונטיות גם לסוגיית אישור הבקשה לתובענה ייצוגית, נידונו ביתר הרחבה, וביניהן:

א. הארגון אינו רשאי לתבוע תביעה ייצוגית (אלא רק צרכן). בית המשפט קבע כי טענה זו תידון לאחר תגובת חברות התעופה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית ולא בשלב מקדמי זה.

ב. נטען כי הארגון לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לביסוס הטענה בדבר תיאום מחירים. במקרה דנא קבע בית המשפט ראיות בדבר הליכים שהתקיימו במדינות שונות, די בה כדי לשלול את הטענה כי מדובר בבקשת סרק שמן הראוי לסלקה על הסף.

ג. התיישנות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958. בית המשפט קבע כי למרות שחלפו מעל שבע שנים ממועד הקרטל, כאמור, ובין השאר בשל טענת הארגון כי יש להתחיל את "מרוץ ההתיישנות" רק ממועד חשיפת הקרטל, סוגיה זו תיבחן לעומקה בהמשך.

ד. שיהוי ניכר בהגשת התובענה. בית המשפט קבע כי גם סוגיה זו תידון לעומקה בהמשך.

ה. ניגוד אינטרסים בין חברי הקבוצה. בקשת אישור התובענה הייצוגית מתייחסת לשתי קבוצות נפגעים: לקוחות חברות התעופה ששילחו באמצעותן סחורה לישראל וממנה, וצדדים שלישיים, שרכשו מלקוחות, כאמור, שירותי שילוח. לטענת חברות התעופה, ניגוד האינטרסים נובע מכך שברור ונהיר שלא יוענק פיצוי מצטבר הן ללקוחות והן לצדדים השלישיים. בית המשפט קבע כי טענה זו אינה מצדיקה סילוק על הסף ואף הגדיל ואמר, כי לטעמו טיעון זה אין בו די כדי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בית המשפט קבע בסיכום כי בקשת חברות התעופה לסילוק התביעה הייצוגית על הסף אינה מבוססת ודחה אותה, תוך שהעיר כי מן הראוי למנוע ממשיבים בתביעה ייצוגית להגיש בקשות סילוק מעין אלו, הגורמות לסרבול מיותר של ההליך המשפטי. בית המשפט חייב את חברות התעופה בהוצאות הארגון בסך 50 אלף שקל עבור כל אחת מהבקשות, כלומר סך של 150 אלף שקל.