מתי לא תכובד תניית שיפוט ייחודית לבית משפט זר?

לאחרונה דחה בית המשפט השלום בראשון לציון בקשה של חברות ביטוח וברוקר לבטל את צירופן כנתבעות לתביעה נזיקית שהוגשה בישראל בגין נזק למטען.

חברת הביטוח והברוקר, שהיו חלק מן הנתבעות, טענו כי קיימת תניית שיפוט ייחודית לבית המשפט באנגליה ויש לכבדה.

בית המשפט בחן את כל כלל נסיבות המקרה וקבע שאין לכבד את התנייה וכי גם התביעה נגד נתבעות אלה תידון בישראל ולא באנגליה, על אף תניית השיפוט הייחודית.

חברת רם אשר מתכות בע"מ הגישה תביעה נגד חברת השילוח ועמילות המכס, שעניינה, השבת כספים ששולמו לשם רכישה ואספקה של זהב שלא סופק עקב גניבה או אובדן.

חברת השילוח ועמילות המכס כפרה בחבותה לאירוע הנדון, אך הוסיפה והגישה הודעה לצד שלישי (תביעה) כנגד חברות ביטוח וברוקר, בטענה שאלה היו אחראיות להנפקת, או להמצאת פוליסת ביטוח המכסה, בין השאר, את האירועים נשוא התובענה.

לטענת חברת השילוח ועמילות המכס, חבותן של המבטחות מקורה במעורבותן ובהתחייבותן בחוזה הביטוח עצמו, או לחילופין מכוח המצגים שהוצגו והתחייבויות שנתנו במסגרתו להעמדתה של פוליסת ביטוח.

המבטחות טענו כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה נגדן, בין השאר משום שפוליסת הביטוח בוטלה עקב העדר תשלום פרמיה. טענתן העיקרית היתה כי בחוזה הביטוח נשוא ההודעה לצד שלישי, נקבעה תנית שיפוט ייחודית, במסגרתה נקבע כי לבתי המשפט באנגליה תהא סמכות שיפוט בלעדית לדון בתביעה מכוח חוזה הביטוח וכי יחול בעניינם של הצדדים הדין האנגלי.

כפועל יוצא, טענו המבטחות כי יש לכבד את תניית השיפוט הייחודית ויש לקבוע כי הפורום המתאים לדון בתביעה זו, אינו הפורום של בית המשפט בישראל, אלא בית המשפט באנגליה.

השופטת הלית סילשקבע על הסוגיה הנ"ל חל סעיף 500(10) לתקנות הסדר האזרחי הקובע כי נדרשים שני תנאים מצטברים על מנת לאפשר הגשת תביעה בישראל נגד נתבע זר והחלת סמכות השיפוט על הנתבע הזר: קיומה של עילת תביעה לכאורה; היות הנתבע בעל דין דרוש או נכון.

נקבע כי קיימת עילת תביעה לכאורה וטענות המבטחות בדבר ביטול הפוליסה צריכות להתברר בתביעה עצמה. גם באשר להיותן של המבטחות בעל דין "נכון" או "ראוי", נמצא כי התשובה לכך חיובית.

לאחר שנקבע שקיימת סמכות שיפוט על המבטחות הזרות, עבר בית המשפט לדון בשאלה האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך.

למעשה, על מנת לבחון סוגיה זו, נדרש בית המשפט לבחון האם בסכסוך בין הצדדים "מירב הזיקות", קשורות למדינת ישראל או למדינה הזרה, והאם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות העדפת הפורום בישראל, למרות שישנה הסכמה פרטנית בין הצדדים כי יש להעדיף את הפורום המשפטי באנגליה.

בית המשפט בחן את הסוגיה תוך שים דגש בין השאר על: נתוני ההתקשרות, היכולת לבירור כולל של המחלוקות, מספר בעלי הדין ומושבם, מהות המחלוקות, הסכמות חוזיות בין הצדדים, משפט צדק והתיישנות, צפייה סבירה וכו'.

לאחר הבחינה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להורות על ניהול ההליך בישראל. למרות ההסכמה החוזית בין הצדדים, כי ההליך נדרש להתנהל באנגליה, לאור נסיבות המקרה המיוחדות ולאור הצורך לאזן בין האינטרסים של הצדדים ובין האינטרס הציבורי והשלכות והנזק שעשוי להיווצר מקום בו בנסיבות המקרה כאמור הכולל בין היתר סוגיות של ריבוי בעלי דין, זהותם, ומהותו של הסכסוך, ינוהל ההליך באנגליה.

בית המשפט למעשה קבע כי מאחר והתביעה המקורית הוגשה נגד נתבעים ישראלים כדין, אין הצדקה לפצל את התביעה לשתיים כאשר התביעה נגד הנתבעות הזרות תידון בחו"ל. למען היעילות נקבע שראוי שכל הנושא יתברר תחת קורת גג אחת, בבית המשפט בישראל.

לאור זאת, נדחה בקשת המבטחות אך ללא חיוב בהוצאות משפט ושכר עו"ד.